השבוע הובא למנוחת עולמים הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. על אף שהיה סגור בחדרו ורוב הזמן שקד על לימודו, שמו נודע כמעט בכל בית בישראל והוא היה מוקד עלייה לרגל להרבה מאוד אנשים מכל הסוגים מכל המקצועות והתפקידים. פטירתו עוררה דיונים גדולים ברחבי העם על היחס לגדולי ישראל ואני חושב שיש מה ללמוד מהרב קנייבסקי זצ"ל גם על עבודת הקירוב.

העיתונאי אסף ליברמן כתב כך: "אני חילוני. המילה "קדוש", על הטיותיה השונות, לא מדברת אליי. ועדיין, הרבה דברים בעניינו של הרב קנייבסקי מתבהרים כשנכנסים לביתו ברחוב רשב"ם בבני ברק. כמי ששמע הרבה סיפורים על רבנים שרלטנים, שחיים על חשבון ציבור המאמינים שלהם, ביתו של הרב קנייבסקי פשוט מהפנט. אין בו כלום מבחינה חומרית. בחדר השינה הקטן יש שתי מיטות ישנות וארון. בחדר המרכזי, שולחן וספרים. יש גם מטבח קטנטן. וזהו. כל חייו של הרב הסתכמו בשינה, לימוד תורה ומזון. ובכל הביקורים שלי שם, כעיתונאי ספקן, חיפשתי את הקאץ'. איפה הרב ובני ביתו מסתירים את הפאר. אבל זה העניין, אין פאר. עכשיו, מהי קדושה? כחילוני שלא מתחבר לדיבורים על הקודש, הרבה יותר קל לי להשתמש במילה "נקי". הרב היה נקי לגמרי מבחינה רוחנית. אין טפל ואין מחשבות סרק ואין רכילות וזימה וזוטות. וכל ההמונים שחיכו בדלת וביקשו לקבל כמה דקות עם הרב, רצו גם הם לקבל משהו מהניקיון הזה. מבחינתם איש כל כך נקי יכול לנקות גם את רעשי הרקע של חייהם ולהשכיל לראות אצלם את מה שהם – האנשים הלא נקיים (שזה כולנו) – לא מסוגלים לראות".

https://tovnews.co.il/%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%91%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%96%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%97%d7%97%d7%99/

הרב קוק זצ"ל ראה ערך גדול מאוד בהסברה לדור על גדלותם הפנימית של תלמידי חכמים. הוא אפילו כתב על זה ספר שלם בשם 'אדר היקר' ומסביר שם את ערכה הגדול של 'פעולת סיפור תולדותיהם של צדיקים לישראל' כדי לרומם את הנפשות ולזכך אותם בגעגועים אל הקודש ואל הטוב האלקי. בתחילת הספר הוא מביא את מדרש רבה על פרשת 'שמיני': "נמשלו ישראל לעוף, מה עוף אינו פורח בלי כנפיים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם". ולכאורה עולה שאלה- הנה אנו רואים איך הכלכלה פורחת והביטחון עובד וכל זה מבלי גדולי ישראל, אז מה כוונת המדרש? הרב קוק מסביר שם שכאשר הרוח מתמוטטת אדם עלול להתייחס לחייו בצורה מכנית, ולשכוח את הנשמה שלו. כך גם עם ישראל עלול לשכוח את הייעוד שלו- שהוא ממלכת כהנים וגוי קדוש, וחלילה מסוגל להתדרדר לשפלות גדולה מאוד. אז מה יעשה עם ששוכח את ייעודו? "עת אשר יתקפו הייאוש ויאמר יעקב אולי זה גורלו, ללכת על גחון וללחך עפר, ישא ישראל עיניו, אל הזקנים שבדור- יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה, אז יכיר את תוכן חייו ורוח חיים חדשים, חיים של קדושה ועדינות רוח ימלאוהו".

לדעתי מה שמונע מאנשים להיפגש עם הגודל הרוחני שיש אצל תלמידי חכמים הוא המחשבה שהם אינטרסנטים, שהם פועלים כדי להשיג רווח מסוים, בעיקר רווח כספי. אין זה אומר שרב לא צריך להתפרנס או לדרוש כסף עבור שירותיו לציבור, אבל נקיות הכפיים מאוד חשובה כאן. וזה מה שאסף ליברמן זיהה אצל הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, הוא חיפש את האינטרס ומצא רק צניעות והסתפקות במועט. הרב גם הקדיש זמן לעסוק בקירוב וכאשר באו אליו רחוקי תורה הוא הקדיש להם יותר זמן וברך את הארגונים החרדים שעסקו בקירוב רחוקים ואמר שאם מכוונים בזה לשם מצווה לא יגיע מזה נזק רוחני למקרב.

חובת הדור בקירוב הרחוקים היא להראות את המידות הטובות שיש בצדיקים, את הכוונה שלהם לשם שמיים והענווה. דיבורים כאלו על הצדיקים מראה את ערכם הפנימי וגורם להרהורי תשובה ללכת בדרכם ולהערצת הקודש בו הם דבקים. אז בכל שיעור שאנחנו מעבירים נשתדל גם לספר סיפורי צדיקים.