הפרשן והמזרחן יוני בן מנחם מנתח את שיעורי ההצבעה הגבוהים בקרב ערביי ישראל ומגדיר את המהלך כהמשך ישיר של אירועי השבעה באוקטובר, אך באמצעים אחרים. לדבריו, במגזר הערבי יש מי שחשים התעלות ותחושת ניצחון בעקבות מתקפת חמאס, ורואים עצמם מחויבים לקחת חלק באותו הישג. עם זאת, בניגוד לעבר, הם בחרו הפעם להימנע מאלימות או מטרור ולפעול במישור הדמוקרטי דרך מימוש זכות ההצבעה בקלפי.
בן מנחם סוקר את ההיסטוריה של מחאות המגזר כדי להמחיש את השינוי בדפוסי הפעולה. הוא מזכיר את אירועי אוקטובר 2000 בראשית האינתיפאדה השנייה, שבהם נענה המגזר לקריאותיהם של יאסר ערפאת ומרואן ברגותי ויצא לאלימות קשה שהסתיימה בירי משטרתי, הרוגים והקמת ועדת אור. דפוס דומה נרשם במאי 2021 במהלך מבצע “שומר החומות”, כאשר קריאתו של יחיא סינוואר הובילה למהומות דמים בערים המעורבות ולרצח אזרחים יהודים. לעומת זאת, בשבעה באוקטובר שמר הציבור הערבי על שקט מופתי, דבר שגרר ביקורת קשה מצד חמאס והפלסטינים ברצועת עזה, שהאשימו אותם בשתיקה מול הלחימה והאבדות הכבדות.
על רקע אותן טענות, מסביר בן מנחם כי היציאה ההמונית לקלפיות היוותה עבור המגזר מענה לצורך להפגין עמדה ולהשפיע מבלי להיגרר לעימות אלים מול כוחות הביטחון. לכך הצטרפה תחושת התקוממות מול מה שנתפס בעיניהם כפרובוקציות והתגרות ישירה מצדם של איתמר בן גביר ויוסף חדאד. שילוב הגורמים הללו, השאיפה לקחת חלק במערכה הפלסטינית, הפקת הלקחים מאירועי אלימות קודמים והתגובה להתבטאויות בימין, הוא שהוביל, לתפיסתו, להתגייסות ולהצבעה המסיבית שנרשמה במגזר.
