[vplayer id='17927']

יונתן רזאל מגיע לאולפן T0V לשיחה פתוחה עם אלעזר שטורם. בשאלה איך להגדיר אותו אומן או יוצר או זמר שבכלל למדן, רזאל אומר שההגדרה שהוא הכי מרגיש איתה בנוח היא שהוא למדן. לאחריה הוא לא היה מגדיר את עצמו זמר, "אני לא בן אדם שמגיע מהמקום הווקאלי". יותר מהכל הוא היה אומר על עצמו שהוא מלחין. "היוצר הכי בתוך נשמתי, כי זה הדהוד הכי אמיתי של הנפש, הכי שאתה נוגע במקור.. לתת שיר לעולם, שיר שנוגעים בו ונוגע באחרים זה המתנה הכי גדולה שיש בשבילי".

אם תנסו להשיג את רזאל משעות הבוקר עד הצהריים המאוחרות תתקשו. אי אפשר לדבר איתו כי הוא יושב כל יום בכולל ולומד תורה. "התחלתי עם זה עוד לפני שהתחתנתי, לפני עשרים שנה, ברור שמתחילים את היום בלימוד. זה נהיה חלק חשוב מהחיים, והאישה מפנה לזה זמן, והילדים מפנים לזה זמן, והקריירה צריכה לפנות לזה זמן. זאת לא רק החלטה לקום בבוקר ולעשות את זה בבוקר, אלא בחירה מודעת, וזה באמת דבר שהוא כמעט מחובר אליו כמו מוזיקה".

https://tovnews.co.il/%d7%97%d7%a0%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%95-%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/

הוא מוסיף נגיעה אישית ואומר שהוא בא ממשפחת לווים אשר ניגנו בקודש, "אני אוהב להגיד את זה שאנחנו לווים, אנחנו מלווים, לא בפרונט. כשבאת לגעת בקודש, הם היו שם ללוות אותך. כשבאת להתקרב, לפתוח את הלב, להביא קורבן, לשמוח ולהודות מאחור היו שם הלווים ללוות אותך. במובן הזה מוזיקה, אולי אנשים יכעסו שאני אומר את זה, מוזיקה עוטפת את התורה, היא הקדמה לתורה. מאוד קשה לאנשים לשמוע שמדרגים אומנות כמספר 2. אנחנו בחברה שאומנות היא מאוד חשובה, אומן הוא סוג של גדול דור בחברה שאני גדלתי בה. ואני אומר שאומן הוא סוג של נותן שירות, לא במובן שאני פחות, אלא במובן שאני לא מרכז העניין, אלא הדבר המרכזי שקורה הוא פעולת הנפש".

הוא מספר שיש לו מתנה מהילדות, "אני לא צריך להקליט את עצמי. אני יותר טוב בלכתוב תווים מאשר להקליט. השירים אצלי נולדים מתוך עמל ודרך, ובגמרות אצלי אפשר למצוא וגם בבית לראות תווים. אני עושה חמשיר על הגמרא".

https://tovnews.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%a9%d7%a4%d7%98%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%a2-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%90/

על הסיפור עם ההופעה שבה כיסה את העיניים הוא מחייך, "אני שמח לנצל את ההזדמנות, חשוב לי להסביר את הסיטואציה. סיטואציה של 3000 נשים חסידיות שקמו לרקוד וחלקם לא קמו לרקוד בערב חסידי. אני הרגשתי שלהן לא נוח ולי לא, אמרתי להן, אתן רוצות להשתגע אתן רוצות לקבל זמר עיוור? קחו. בעצם אפשרתי להן לרקוד. לא היה שם שום דבר לא נעים, להפך זה היה אחד מהרגעים הכי מדהימים של הפסטיבל הזה. כל מי שהיה שם באולם הרגיש התעלות. חיפשו במשך שבועיים מישהי אחת שתגיד שלא היה לה נוח ולא מצאו, כולן היו בשמחה גדולה. ואני ירדתי מהבמה באקסטזה גדולה, צחקתי מזה זאת הייתה בדיחה".

הוא מדגיש "זר לא יבין זאת, מי שלא גדל בעולם דתי או חרדי. אני עומד על הבמה, ואני רואה אותן רוקדות בעדינות, ואני קורע את השמיים אמרתי להן אתן רוצות להנות אתן רוצות אקסטזה, קבלו. אז אמרתי להוא שלידי תביא סוודר והוא אמר אין אז שמתי סלוטייפ. עשיתי מזה בדיחה. הופעתי בתל אביב בכל לבוש. אני הראשון שהתחלתי עם ההופעות לנשים, אני מופיע בכל העולם ליהודים לא יהודים, נשים, גברים מעולם לא היה שום בעיה, תמיד שרתי לכולם. הייתה סיטואציה פנים דתית ולקחו ומינפו את זה ועד היום, לא להאמין".

https://tovnews.co.il/%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%91%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%96%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%97%d7%97%d7%99/

רזאל אומר כי היום יש שינוי, "היום יש תופעות שאתה יכול לפגוש אנשים שהם מעצמם בוחרים להיות חלק מהדבר הזה שנקרא יהדות. אם פעם זה היה מאוד מקוטב, היום אתה יכול לפגוש אדם לא דתי מברך או מדליק נרות. זה תהליך של התבגרות, כשאתה עוזב משהו אתה עוזב ואומר אני לא חוזר לזה. אבל כשאתה מתבגר אתה אומר זרקתי את זה זרקתי את זה אבל את זה אני לא עוזב, זה שלי. משהו קרה בארץ, הקמת המדינה הייתה הבנה שזאת המדינה וחלק זרקו, אבל עכשיו בוררים".

רזאל זה עיברות של השם רוזלה. "סבא שלי קפץ מהרכבת במחנות, סבא רוזלה. הוא בחר בשם הזה רזאל, ניבא ולא ידע את מה שניבא כי רוב נכדיו דתיים. סבא בערוב ימיו הקליט את סיפור חייו וסיים אותו עם הפסוק הזה "במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשתי מחנות, הצילני נא" עם הפסוק הזה הוא הלך איתו הרבה שנים, הוא הרגיש שהפסוק הזה הולך איתו. וזה מה שגרם לו להלחין את הפסוק הזה".