עדותה של בטי להטמנהלת הכלא לשעבר חושפת מקרוב את המציאות הקשה מאחורי סורג ובריח, ובעיקר את המתח בין השיקולים הביטחוניים לבין הלחצים המדיניים והאזרחיים. בין היתר, היא מספרת על מחבלת בכירה מהג’יהאד האיסלאמי, שהייתה מחנכת אידיאולוגית בכלא. במהלך ריצוי עונש, ניסתה יחד עם אסירה נוספת לרצוח סוהרת שפתחה את תא הצינוק בטעות לצורך העברת אוכל.

לדבריה, רק בזכות התערבות מהירה נמנע אסון. הסוהרת נפגעה קשות ונזקקה לאשפוז. למרות זאת, בעקבות שביתת רעב שניהלה האסירה, התקבלה הוראה להחזירה לאגף הרגיל ולשחזר את התנאים שלה – כולל אישור לפגוש בן זוג שלטענתה היא בחר בו מתוך תאו. כל זאת, תוך התעלמות מהעובדה שניסתה לרצוח עובדת שירות בתי הסוהר.

במקרה אחר, היא מתארת את ההתנהלות בכלא הדרים – מתקן מאובטח שבו הוחזקו מחבלים מסוכנים, בעלי אידיאולוגיה ג’יהאדית מובהקת. הכלא תוכנן על פי מודל אמריקאי, עם מחיצות זכוכית שאמורות היו להפריד בין האסירים למבקרים. אך בעקבות דרישה של הרשות הפלסטינית, ובתיאום עם גורמים ישראלים, הוסרו המחיצות – כדי לאפשר לאסירים מגע ישיר עם ילדיהם, גם כאשר היה מדובר ברוצחים מורשעים.

העדות מעלה שאלות קשות על מדיניות ההכלה כלפי מחבלים בכלא ועל הקרע שבין מערכת הביטחון לבין הלחצים הפוליטיים וההומניטריים.