פרשת דברים מתחילה בדברי תוכחה של משה רבינו לעם ישראל. כל זאת רגע לפני מותו.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אלה= 36 בגימטריה, משה רבינו מתחיל את נאומו בא' שבט, 36 ימים לפני מותו בז' אדר.
משה הוכיח אותם בהתחלה ברמז של "קודים" של מקומות/ אירועים בהם בני ישראל חטאו. אבל הגמרא במסכת ברכות מתקשה להבין את אחד "הקודים".
מַאי ״וְדִי זָהָב״? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁאָמְרוּ ״דַּי״ — הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל.
אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל תֶּבֶן אֶלָּא מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל בָּשָׂר. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵבָרִים, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִין וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ. אָמַר לָהּ: מִי גָּרַם לִיךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי — אֶלָּא כַּרְשִׁינִין שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ…אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהֶם וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל״. ( דף לב. א)
משה רבינו מאשים את הקב"ה (הגמרא אף מציינת "הטיח דברים כלפי מעלה") בכך שהוא הגורם לחטא העגל. הסיבה? בגלל שה' נתן להם רכוש רב ביציאת מצרים ואף בביזת הים כאשר המצרים טבעו בים סוף. אותו שפע רב, הוא זה שגרם להם לעשות את העגל, המורכב מזהב רב. בעצם משה מחדש שדרך השפע והעושר של האדם, אפשר לשכוח מהקב"ה. אפשר להגיע עד לכדי מצב של עבודה זרה.
בזמן הבריסקע'ר רב היתה תקופה שהיו כמה עשירים גדולים שירדו מנכסיהם. שאלו אותו: מה זה ועל מה זה? אמר להם הבריסקע'ר רב: ניסיון העושר זה כמו סכין חד. אפשר לעשות איתו דברים טובים, לקצוץ ירקות, לקלף ועוד. אבל אם נותנים אותו לילד, הילד מתחיל לחתוך את האצבעות ומה עושה אמא שלו? היא לוקחת לו את הסכין! הילד מתחיל לבכות, אבל זה לטובתו!
כסף – עושר, זה סכין חד, אפשר לעשות איתו הרבה דברים טובים: לפרנס אלמנות, עניים, יתומים, לתמוך בתורה, אבל אם אדם מגיע עם העושר להרגשה של 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה' הוא מתחיל להרגיש גאווה, ׳וישמן ישורון ויבעט' – הוא חותך לעצמו את הנשמה! מה עושה הקב׳׳ה? מרחם עליו ולוקח ממנו את העושר!!
