ד"ר אלון ליאל כיהן בעבר כמיופה הכוח בשגרירות ישראל בטורקיה וכמנכ"ל משרד החוץ. כיום הוא מרצה באוניברסיטת רייכמן. לדברי ליאל העובדה שאנחנו מחוזרים במזרח התיכון זה עניין חדש. הוא אומר כי מאז קום המדינה "חיזרנו אחרי כל דבר שזז במזרח התיכון". גם בשנות השבעים והשמונים לדבריו המדינה חיזרה במרץ רב גם אחרי הטורקים, ובפועל בדרך כלל קיבלנו תגובות שליליות.
בעשור האחרון, בעקבות שלטונו של ראש הממשלה לשעבר, בנימין (ביבי) נתניהו, הגלגל התהפך. הממשלות הקודמות בראשות ביבי עשו עבודה טובה בעניין מדיניות החוץ. התזה של ביבי "מקום תחת השמש, מה שינצח באזור זה הכוח. וככל שמקומנו תחת השמש יהיה שרירי יותר אז יחזרו אחרינו יותר, זה עבד. זה לא פתר את בעיית הפלסטינים אבל זה עבד".
הוא מוסיף כי האביב הערבי פתח פער בין ישראל למדינות הסובבות אותה, ועכשיו אנחנו אלה שמחוזרים. לגבי ביקורו של נשיא המדינה, יצחק (בוז'י) הרצוג. הוא מניח שמה שקרה בחדר זה שנשיא טורקיה, ארדואן, אמר להרצוג שהוא לא יכול להביא את הפרשים הכי טובים, והתזמורת הכי מרשימה עבור שום דבר. לכן הוא אמר לו שעליהם להגיד ששר החוץ של טורקיה יגיע באפריל. בהודעות שהם נתנו לתקשורת הם אמרו שיידון צינור הגז מישראל לטורקיה.
צינור הגז זה ענק, עם כל מה שקורה היום בעולם, עם רוסיה ואוקראינה ואירופה, מי שיעביר דרכו גז לאירופה יהיה מנצח גדול. בייחוד אם זה יימשך הרבה זמן. כשאירופה תמשיך לא לקחת גז רוסי.
צינור הגז זה דבר משמעותי עם כל מה שקורה היום בעולם, במיוחד אם זה המלחמה תימשך זמן רב ואירופה תמשיך לא לקחת גז רוסי. הוא מדגיש כי ארדואן רצה כזה לפני שנים רבות להיות על "הברז" של הגז. הוא מוסיף כי כבר לפניו רישתו את כל טורקיה בצנרת גז במטרה שכולם יעבירו דרכם גז לאירופה. הוא עובר מעט להיסטוריה ואומר כי בעבר גם ישראל וגם השכנים היוונים והקפריסאים מצאו גז, ולפני עשר שנים היה משבר עם טורקיה לכן נוצרה הברית בין ישראל לשכנים הקפריסאים והיוונים.
ליאל אומר כי מאז ומתמיד הצינור ליוון וקפריסין היה שנוי במחלוקת. רוב המומחים אומרים שהוא לא כלכלי, צינור בעומק ובאורך כזה בים הוא לא כלכלי. ונעשה שימוש דווקא בו כי מבחינה פוליטית אנחנו רוצים "לדפוק" את הטורקים ולחזק את הידידות עם אירופה גם אם זה לא כלכלי. אך הוא אומר כי "מאידך, על הצד הטורקי כל מי שתשאל אותו יגיד לך שהצינור דרך טורקיה מאוד כלכלי. כשהתחילו עם גילוי תגליות הגז היה חשש גדול שלא יהיה לנו למי לייצא".
לכן בעיניי ליאל האפשרות העדיפה לייצוא הגז במדינה היא מצרים. לדבריו בעשור האחרון התרחש שינוי במדיניות עם מצרים, נשיא מצרים, א-סיסי, עלה לשלטון והוא מחזיק בצורה יציבה את הכלכלה המצרית. בנוסף, מצרים מצאו מקורות גז משלהם וחיזקו את יכולת ההנזלה (הפיכת גז לנוזל) שלהם. במקביל המצרים החלו לרשת בצנרת את כל המדינה וכך נוצר מצב שיש להם יכולת לייצא גז דרך ירדן וסוריה, משם ללבנון בדרך לאירופה.
בנוסף, לדברי ליאל, ממשלות ישראל בעשור האחרון פיתחו יחסים מאוד מיוחדים עם מצרים. יחסים שהגיעו לאינטימיות גדולה ואף לתלות הדדית חזקה. בין ישראל למצרים יש ברית צבאית. "אנחנו תלויים בהם במדיני והם תלויים בנו בביטחון". לכן אם ישנה יכולת מצד ישראל לחזק את הברית עם המצרים באמצעות ייצוא הגז דרכם, אפשרות זו עדיפה לדבריו.
אבל השמאל הכפוי טובה ימשיך להאשים את נתניהו