את הגאון הגדול שר התורה הרב חיים קנייבסקי זצ"ל זכיתי לפגוש פעמיים. פעם אחת כשהסכים להיות סנדק לבננו אלקנה אריה לפני 15 שנה. פעם שניה עליתי לביתו לקבל ברכה לפני כ-3 שנים. הרב היה מהמתמידים העצומים שמוסרים נפשם על עמל התורה ומגיעים להישגים עצומים בקניין התורה וידיעתה וממילא גם למידות תרומיות עד כדי זה שהיה מלומד בניסים וברכותיו היו מתקיימות.
ולא, הוא לא היה ממורי ורבותי וגם לא מורה דרך אידיאולוגי. יש מקום לבנות בנפשינו קשר לתלמידי חכמים מכל החוגים, ככה נהיה קשורים יותר לתורה ופחות לגיבורים אחרים (פוליטיים, צבאיים ומפורסמים) שכבודם במקומם מונח, אבל אין להשוות לגיבורי עמל התורה. תופעה של הערצה לתלמידי חכמים קיימת בציבור החרדי ובספרדי המסורתי ולצערי חלשה מאוד בציבור הדתי לאומי.
הייתי משתוקק שטרם ההלוויה הרב הצדיק חיים דרוקמן שליט"א יכריז על סגירת כל המוסדות של רשת בני עקיבא: ישיבות תיכוניות, אולפנות וישיבות הסדר, ויציע לכולם לנסוע להלוויה. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות פז לחבר את הציבור להתמדה ועמל בתורה. בכלל, פטירתו של הרב קנייבסקי זצ"ל זו גם הזדמנות פז להקרין אהבה לציבור החרדי. את החילונים כולם יודעים שאנחנו, הדתיים-לאומיים, אוהבים. אני מניח שבמרכז הרב ובהר המור כולם נסעו ללוויה. אבל אם רוצים לחנך לכיוון הזה ציבור שלם, אז זה הזמן לקחת חלק ולהיות מעורבים בהם ובכאבם ושותפים לתחושות הבריאות של העולם החרדי.
ואם תאמרו לי: למה לנו? הרי חלקים מסוימים בעולם החרדי מחקו את רבותינו, ובראשם הרב קוק זצ"ל, מארון הספרים היהודי. ועוד, שלא ראינו את החרדים מגיעים להלוויות של גדולי רבותינו. אני אזכיר לכם: הרב קוק הוא שלימד אותנו שמוטב להיכשל באהבת חינם משנאת חינם. ובכלל, אנחנו לא הולכים להלוויות או לשבעה של צדיק גדול מהציבור החרדי רק כחלק מיחסי גומלין, אנחנו הולכים לשם פשוט כי צריך ללכת. צריך לכבד גדולי תורה מכל החוגים, גם אם מחוגים מסוימים לצערנו לא מכבדים את גדולי התורה שלנו.
אפשר להעמיק ולחדד את ההבדלים והפערים בינינו לבין החרדים, אבל נראה שנכון בכלל, ובעתות כאלו בפרט, למצוא את הנקודות הטובות שבציבור היקר הזה ולדעת לקחת בהן חלק מהותי בעצמנו.
