ד”ר מרדכי קידר טוען כי במזרח התיכון מושג ה”ניצחון” נמדד באופן שונה לחלוטין מזה המקובל במדינות דמוקרטיות. לדבריו, בעוד שבמערב בוחנים הצלחה לפי מספר נפגעים, היקף ההרס או הישגים צבאיים, משטרים דיקטטוריים בודקים רק שאלה אחת: האם השלטון שרד. אם המשטר נשאר יציב,מבחינתו הוא ניצח, גם אם ספג מכות קשות מבחינה צבאית וכלכלית.
קידר מסביר כי זו בדיוק תפיסת העולם של המשטר האיראני. לדבריו, אף שישראל וארצות הברית פגעו בפרויקט הגרעין, במערכי הטילים וביכולות הצבאיות של איראן, המשטר בטהרן עדיין רואה עצמו כמנצח משום שלא קרס מבפנים. הוא מדגיש כי עוצמתו האמיתית של המשטר אינה נובעת מהטילים או מחיל האוויר, אלא ממנגנוני הדיכוי ברחובות, ובראשם הבסיג’ ומשמרות המהפכה.
לדבריו, האיום המשמעותי ביותר מבחינת ההנהגה האיראנית איננו תקיפה חיצונית אלא התפוררות פנימית. כל עוד מנגנוני הביטחון נשארים מאוחדים וממשיכים לדכא מחאות אזרחיות, המשטר מסוגל לשרוד גם תחת לחץ כבד וסנקציות קשות. קידר מציין כי רק מצב של עימות פנימי בתוך מנגנוני הכוח עצמם עלול לערער באמת את יציבות השלטון האיראני ולהוביל לנפילתו.
