נביה ברי (نبيه بري) יושב ראש הפרלמנט הלבנוני מאז 1992, ומזכ”ל תנועת אמ”ל מאז 1978.

על פניו נראה לרבים בישראל בפרט, ובמזה”ת בכלל, שמדובר באדם זקן בא בימים, סוג של דינוזאור אשר איבד את הרלוונטיות הפוליטית שלו אך זה הפך במידה רבה מאז חיסולו של מזכ”ל חזבאללה השלישי, שיח’ חסן נצראללה (حسن نصر الله) לדמות מס’ אחת במחנה השיעי אחריי ששנים ארוכות חסה בצילו הענק.

עליית קרנו של נביה ברי מאז חיסולו של נצראללה בשלהי קיץ 2024, נגזרה מחולשתה הנקודתית של תנועת החזבאללה אשר באה לידי ביטוי עם פנייתו של מזכ”ל חזבאללה הנוכחי; “האנגרי בירד”, שיח’ נעים קאסם (نعيم قاسم) אשר כינה אותו בערבית; האח אל-כביר בתרגום “האח הגדול”, כמי שביקש באותה שעה טראגית את חסותו הפוליטית בכדי לקדם הפסקת אש אפשרית עם מדינת-ישראל אשר לפתה באותם ימים היסטוריים את זרועותיה הארוכות בגרונה של תנועת החזבאללה משל הייתה תרנגול לכפרות רגע לפניי שחיטתו.

אירוע הזה כאמור מיצב את ברי, כפוליטיקאי משופשף, ותחמן מקצועי בעמדה קדמית מאד במערכת הלבנונית בפרט, וזאת המדינית בכלל כמי שהפך לדמות מחוזרת ע”י רבים בלבנון ומחוצה לה. כיום האמריקאים אשר מעורבים מבחינה מדינית עד צוואר בנעשה באזור מבקשים את קירבתו, כך גם צרפת מי שהייתה הפטרון ההיסטורי של לבנון בעידן שבין מלחמות העולם, וכמו כן גם הנסיך MBS, יורש העצר של הממלכה הערבית הסעודית אשר מבין, שנביה ברי הוא במידה לא מבוטלת המפתח לעצב עתיד חדש בלבנון מבלי להמעיט בערכם הסגולי והרשמי מבחינה פוליטית של רה”מ המוסלמי סוני ד”ר נוואף סלאם (نواف سلام), והנשיא הנוצרי מארוני, ג’וזף עאון (جوزاف عون).

נביה ברי אשר שרד הרבה מאד בחייו הפוליטיים ונותר בחיים; עמד כעמוד תווך מרכזי במרד הצבאי החמוש של השיעים בדרום לבנון כנגד נוכחותה של מדינת-ישראל. אך עם זאת צריך לומר לומר ביושר זה הכריע עם כניסת צה”ל לדרום השיעי בקיץ 1982 לטובת אי התנגדות מזויינת בשלב הראשון, והורה לתומכיו הפוליטיים לא להפנות את הנשק כלפיי הנוכחות הקרבית של ישראל במעוז השיעים בג’בל עאמל, כמי שבאו להושיע אותם בין היתר מציפורניי הארגונים הפלסטינים באותה העת אך עם זאת התמונה התהפכה כאמור חיש מהר.

כמו כן הצליח ברי, לשרוד בין היתר את הפיתנה השיעית (מלחמת האחים) המדממת בדרום לבנון בשלהי מלחמת האזרחים בשנות השמונים, כמי שהוביל את החמושים החילונים של תנועת אמ”ל נגד אחיהם המשיחיים מתנועת החזבאללה במסגרת קרבות רחוב.

אגב תנועת החזבאללה נולדה אם נרצה מתוך ביטנה הרכה של תנועת אמ”ל אחריי שהשתלט עליה צביון חילוני עם מינויי ברי, כמזכ”ל התנועה לאחר היעלמותו המסתורית בלוב של האב המייסד, שיח’ מוסא א-צדר הפרסי. פעיליה הדתיים, נאמני “האמאם הנעלם” א-צדר, נטשו לימים את שורות התנועה, כמי שראו במהפכה האסלאמית של האמאם, ח’ומייני בשורה שעניינה להיטיב עם מאמיני השיעה המדוכאים.

ולמרות היריבות הפנימית ההיסטורית בין אמ”ל של לתנועת החזבאללה, ניצב כיום נביה ברי לימינה של חזבאללה, וזה תומך ללא ליאות ברעיון ההתנגדות המזוינת שלה במדינת-ישראל, ומשמש לה מגן פוליטי קשיח בתוך המערכת הפוליטית בלבנון, בה חזבאללה מכונה ע”י רבים חזב אל-שיטאן (תנועת השטן). הדבר בא לאחרונה לידי ביטוי כאשר אמר ברי לאחרונה; “לא נקבל שתהיה שום רצועת ביטחון או כל דבר אחר בדרום לבנון, ואם האויב הישראלי יתעקש להישאר – נתמודד מולו באמצעות ההתנגדות.”

ובאשר למדינת-ישראל מוטב שתבין, ובהקדם, שהמפתח להחלשתה הדרמטית של חזבאללה בלבנון, כיום עוברת במידה רבה דרך, נביה ברי אם נרצה מחבל בחליפה של אפנדי, שבכיסיו המנופחים יש מיליארדי דולרים אשר פקודיו בתנועת אמ”ל חטפו בדרום לבנון את הנווט, רון ארד בסתיו 1986.

ברי מרגיש נוח אפילו נוח מדי בארמונו בביירות בזמן, שזה ממשיך להטיף כל העת להמשך מדיניות הטרור כנגד מדינת היהודים, ומכניס כל העת מקלות באפשרות המדינית לנורמליזציה בין ישראל ללבנון. מכאן נגזר, שהגיע העת מבחינת מדינת-ישראל לשנות את כללי המשחק בעניינו של נביה ברי.