בשיחה מרתקת, מושיק קוברסקי משרטט תמונה אסטרטגית חדשה בצפון, ומדגיש מדוע הניסיון להשוות את המצב הנוכחי לרצועת הביטחון של שנות ה-90 הוא טעות יסודית. לדבריו, הפעם צה”ל פועל במציאות שונה לחלוטין: השטח שבין הגבול לליטני התרוקן ברובו מאוכלוסייה, וכפרי הטרור נמחקים. בניגוד לעבר, שבו כוחותינו היו חשופים להתנכלויות בלתי פוסקות מתוך כפרים מאוכלסים, כיום השטח בשליטה ישראלית אפקטיבית.

קוברסקי טוען כי המציאות בשטח מעידה על תבוסה מוחלטת של חיזבאללה. העובדה שהארגון “מתחנן” להפסקת אש בקווי הלחימה הקיימים, מבלי שנושא הנסיגה הישראלית בכלל יעלה על הפרק, היא הוכחה לכניעה. הוא מדגיש כי אין לעצור כעת, אלא להמשיך עד להכרעה סופית ושבירת רוחו של הארגון.

נקודה משמעותית נוספת שעולה בראיון היא השינוי הפנימי בלבנון. קוברסקי מציין קולות חסרי תקדים מצד העדות הנוצרית והסונית הקוראים לפירוק חיזבאללה ולשלום עם ישראל. כשהפטרון הסורי עוין והמשטר האיראני תחת לחץ, חיזבאללה נותר נצור ומבודד.

לסיכום, קוברסקי קורא לסבלנות אסטרטגית. בין אם מדובר במציאת פתרונות טכנולוגיים לאיומי הכטב”מים ובין אם בהמתנה לשינויים גיאו-פוליטיים תחת ממשל טראמפ, המטרה ברורה: ניצול ההזדמנות ההיסטורית לשינוי פני המזרח התיכון.