ערן דורון משתף בזיכרון טעון ומעורר מחשבה מתקופת לימודיו בסמינר הקיבוצים. דורון, שהגיע למקום ללימודי תעודה בפסיכותרפיה לאחר שכבר החזיק בתואר ראשון בפסיכולוגיה, מתאר את המפגש המורכב בין עולם האקדמיה להלכי הרוח הפוליטיים בישראל.

הסיפור מתמקד בבוקר שאחרי בחירות 2015, יום שבו בנימין נתניהו ניצח בניגוד לתחזיות המוקדמות. דורון מתאר תמונה סוריאליסטית: “הגעתי לקמפוס והייתי האדם היחידי שחייך”. לדבריו, האווירה במקום הייתה קודרת באופן קיצוני, בכיתות, במסדרונות ואפילו על המדשאות. לא היה אדם אחד שחייך, המקום נראה כמו בתהלוכת אבל, הוא משחזר.

הניגוד החריף בין תחושת הניצחון האישית שלו לבין הייאוש הקולקטיבי שחוו חבריו לספסל הלימודים והסגל, משמש בסיס לדיון רחב יותר על הקיטוב בחברה הישראלית. דורון מצביע על הפער העמוק בתפיסות העולם, כפי שבא לידי ביטוי במוסד אקדמי המזוהה עם זרם פוליטי מסוים. עדותו זו מספקת הצצה מרתקת לאופן שבו אירועים פוליטיים ארציים מחלחלים למרחבים האישיים והחינוכיים ביותר, ומעצבים את החוויה הישראלית היומיומית.