לפי עדותו של ינון מגל, נשמע שעיתונאי וואלה עבדו באתר כפעילים פוליטיים ולא כעיתונאים האמונים על דיווח אמת.

בצד שמירה על פוליטיקאים שאותרגו, שאסור היה לספר עליהם דברים שליליים או לתקוף אותם – גם אם היה מדובר על דברים שקרו במציאות ומקובל בתקשורת לצאת כנגד מעשים כאלה – היתה פעילות קדחתנית לתקוף את נתניהו, גם על אירועים שכלל לא התרחשו במציאות, והיו המצאה של עיתונאי בוואלה, או של עיתונאים אחרים מכלי תקשורת אחרים.

העובדים בוואלה היו מדווחים על כתבות שהתפרסמו בעיתון "הארץ" או "גלובס", וניפחו את האירועים, בעיקר בכל הקשור לרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, שכלל אינה עומדת לדין בתיק 4000.

אך כשפרס טס למקסיקו, ולקח איתו עיתונאים, על חשבון התורמים במקסיקו. לאותם עיתונאים שטסו איתו, לא נעים אחר כך לספר דברים שליליים על פרס, על הטיסה, או על התורמים.

כלומר, מה שעשו העיתונאים בוואלה הוא להעצים מחד סיפורים על השמלה של שרה נתניהו, על נרות ועל בקבוקים, ומאידך גיסא להצניע סיפורים על קבלת שוחד כדי לסקר את שמעון פרס ז"ל.

דרכים נוספות להעצמת השלילה כלפי נתניהו היו שימוש בטרמינולוגיה קיצונית כמו השוואת נתניהו לרודנים. הבלטה של אמירות של אישים בציבוריות הישראלית נגד נתניהו. עורך החדשות בוואלה פרסם מאמר תחת הכותרת: "לנתניהו יש הרבה מה ללמוד מרוחאני", כיום אותו עורך עובד בעיתון "הארץ".  

בוואלה קרה גם דבר שלא

מקובל בכלי תקשורת. כשמנכ"ל מורה לעובדיו להצניע או להבליט,

זה מובן, אך כשמנחם בן ז"ל פרסם בוואלה כתבה

נגד אהוד ברק, הדרגים

הנמוכים יותר,

דרגי הביניים,

פנו לאילן ישועה, שיסיר את הכתבה של מנחם בן מהאתר.

בין הפוליטיקאים שאותרגו בוואלה היו אביגדור ליברמן וגדעון סער.

אך לא רק פוליטיקאים היו מאותרגים. נגד מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, היה אסור לכתוב, וכמו כן נגד קוקה קולה (הבעלים של ערוץ 12), ונגד בנק הפועלים. גם את אילן שילוח השולט בשוק הפרסום בישראל אסור היה לבקר.

כנרת בראשי שהקימה את האולפן הפתוח ביוטיוב לשידור המשפט, צייצה בטוויטר משפט מהותי מתוך עדותו היום של ינון מגל. וכך כתבה בציוץ:

"מתוך עדותו של ינון מגל בתיק 4000, על התקשורת הישראלית וכשהנושא הוא התערבותו של גדעון סער בכתבות אודות גאולה אבן:

'אנשים לא מודעים על יד לוחצת יד בתקשורת. פוליטיקאים, עיתונאים, אנשים שמועלים בתפקידם. בקשות, ויתורים, עורכים ראשיים שמכירים. כולם משחקים בהצגה כאילו התקשורת הוגנת והגונה. הכל מתחת זה "שמור לי ואשמור לך". מרמים. לא מגלים את האמת. לא מגלים איך עושים את הנקניקיות. פגישות של לחץ. אני התקוממתי נגד זה. אלה שהיו לפניי ואחרי ניהלו, ואלה שחתרו תחתיי, ושמו מעליי. כולם ניהלו ושותקים. כן, זה המצב, כמו שאתה מראה את זה' ".

העיתונאים התנהלו כמונעים מאינטרסים הסמויים מן העין. הצרכנים שצרכו את המידע, לא יכולים היו לדעת. הדברים התנהלו כסחר סוסים ב"רמה הכי בהמית שיכולה להיות", כדברי ינון מגל.