נמשך הריכוך בחאן יונס בואכה דרום הרצועה במקביל לתנועת אוכלוסייה פלסטינית.
עושה רושם שהערוץ המדיני כבה, הגם שאין לדעת מה קורה מתחת לפני השטח. בינתיים, הכיבוי, לפחות הזמני, מאפשר לישראל להתקדם בלחימה ברצועה.
צריך לשים לב למה שמתרחש בים האדום: תקיפות של ספינות על ידי החות’ים = איראן. זה נראה רחוק ולא שייך אבל זה מאוד רלוונטי. הרעיון שעומד בבסיס התקיפות הוא רעיון הכאוס.
מדובר ביצירת כאוס שיש לו כמובן השלכות כלכליות ישירות, והוא נועד לייצר את הלחצים הבינלאומיים כדי לבלום את המהלך הישראלי.
האיראנים רואים את המערב כדבר נרפה, חלש והססן (אגב, ארה״ב מספקת להם את ההוכחה לכך בחוסר התגובתיות למתקפות עליה) והם מנסים ללחוץ.
מדוע זה משמעותי? כי כאוס מאפשר לפעול לא רק בים האדום או במפרץ הפרסי, אלא קרוב יותר.
לכאורה, התרגלנו למערכה הנוכחית: צה״ל מתמרן בעזה, מדי פעם רקטות למרכז ולעוטף ואפילו השלמנו עם הפיכת הצפון צפון למעין תואם עוטף עזה = עוטף לבנון.
אבל המערכה הזו הולכת להיות ארוכה וככל שנתקדם ברצועה כך תיגבר המוטיבציה של היריבים לייצר כאוס במערכת כדי לעצור את המומנטום.
כאוס פירושו הרחבת החיכוך בצפון. צריך לשים לב לטיל הנ.ט שנורה לבית הלל (לא ממש קרוב) וגם לירי מכיוון סוריה של המליציות, ולקחת בחשבון שבהינתן הטריגר “הנכון” המערכה בצפון עלולה להתרחב. הן גיאוגרפית והן במאפייניה.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
