עושה רושם כי המלחמה שאחרי ההפוגה אינה המלחמה שלפניה.
לא בעוצמה, לא באינטנסיביות ולא באתגר שלה. היא עלתה מדרגה. הרבה יותר אש, לחץ על חמאס אבל גם התנגדות.
השם "החם" הוא כרגע חאן יונס, אבל צריך להיזהר ולא להיסחף. גם בית החולים שיפא היה שם כזה, וייתכן כי מרכזי השליטה של חמאס ברצועה הם מרכזים "מדלגים".
אנחנו נכנסים אולי לשלב משמעותי ככל שצה״ל מתקדם למימוש יעדיו וזה אומר שצריך גם להיערך לתרחישים שונים.
בהקשר הזה, התנהלות חיזבאללה היא אתגר להערכה. האם התנועה תרחיב את גבולות המערכה בישראל (בטווח האש לפחות)? זה בהחלט עלול לקרות בהתאמה לניסיון של האיראנים ליצור כאוס בים האדום באמצעות החות'ים.
לא ברור כיצד הדיבורים על הרחקת חיזבאללה מהגבול כחלק ממהלך מדיני ישפיעו על התנהלות התנועה הזו.
אפרופו הנושא המדיני, בתוך המערכה הצבאית מתחוללת המערכה המדינית. יש כזו. היא קשה גם כן.
באופן פרדוקסלי החולייה המדינית החלשה יחסית היא וושינגטון של ביידן שמקרין יתר הומניטריזם וגם נירפות יחסית כלפי האיראנים. זה לא מבשר טובות בהינתן שהמערכה בעזה אמורה להיות שלב ראשון בדרך לשינוי הסדר האסטרטגי במזרח התיכון כולו.
החלטת הקבינט על הכנסת סיוע לעזה היא נכונה וזה המעט שמאפשר את העיקר וישראל נוהגת בעניין הזה בתבונה רבה ומקפיצה יותר מכדור אחד באוויר.
ביהודה ושומרון – לפי חלק מהפרסומים – בפעילות הסיכול הישראלית נורו גם פעילי מנגנוני ביטחון פלסטינים שלקחו חלק בטרור. מעבר לכך שאפשר לעשות בכך שימוש מדיני, זה צריך להדליק נורה אדומה (שאגב, דלקה גם לפני האינתיפאדה השנייה אבל איש לא התייחס אליה).
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום ערביי ישראל והסכסוך. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.