הלחימה הקשה בעזה גובה מחירים קשים.
לפי שעה, ללא לחצים בינלאומיים משמעותיים או מגבלות על המשך הלחימה.
מבחינה זו, ישראל למדה לתמרן בין מטרות הלחימה השונות.
עדיין אין סימני שבירה של חמאס על אף שאנחנו מאוד רוצים לראות אותם (זו הסיבה לעודף הריגוש שהיה אתמול סביב אפשרות סיכולו של ניזאר עוודאללה) אבל זה ייקח זמן. ולא מעט.
האתגר עדיין נותר 'חמאס תחתית', וצריך להביא בחשבון שהמאמץ ללכוד את סינואר ולהגיע לחטופים יהיה קשה מאוד.
״שגרת המלחמה״ מייצרת את פוטנציאל ההפתעות של המלחמה. כדאי להיות ערוכים לכך.
הדברים אמורים גם לגבי הגזרה הצפונית שישראל מנהלת אותה כזירה משנית ובעשותה כך היא אמנם מאפשרת לעצמה להתרכז בעזה אבל מעבירה מסר לצד השני כי היא מורתעת בתגובותיה – מה שעלול להעלות את רף האיתגור של חיזבאללה.
מה שבברור עלה זו רמת האיתגור של איראן באמצעות התימנים בים האדום. זו כבר לא איראן שמסתתרת, אלא איראן שנוקטת מהלכי התרסה מפורשים בעלי משמעות בינלאומית.
זה הזמן ל'קיר ברזל' ימי שייבנה בשיתוף ישראל, המערב ומדינות המפרץ. ויפה שעה אחת קודם.
יהודה ושומרון – שוב אחזור על המסר: זירה בעייתית. אנחנו בהיגיון של פשיטות נקודתיות. האם זה מספיק לנוכח האתגר ועומק קיני הטרור, גם שם וגם במזרח ירושלים ? לא בטוח.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן, חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.