הלחימה ברצועת עזה בינתיים ללא שינוי. על אף הפגיעה הקשה בחמאס – אין עדיין שבירה. אולי (בהמשך לטקסטים הקודמים) צריך לעדכן גם את מושג השבירה.
מאחר וחמאס הוא בן כלאיים שבין צבא לארגון טרור מושג "השבירה" הצבאי שמדמה התפרקות של מערכת מבוססת היגיון של פירמידה אנכית אינו מתאים.
"השבירה" תהיה במונחים של חיסול מסה אדירה של פעילים וזה לוקח וייקח זמן כי חלקם נמצאים בתת הקרקע.
הרושם הוא שהפוקוס עובר מעט לזירות אחרות.
ככל שמתעצמת הלחימה ברצועת עזה יש יותר ניסיון לאתגר את ישראל מהצפון ומהמזרח כדי לסייע להשרדות של חמאס, על ידי יצירת כאוס ולחץ על ישראל.
זה ללא ספק בא לידי ביטוי בפעילות של חיזבאללה שאתמול שיגרה כטב״מים והצליחה לפצוע מספר חיילים אבל גם בפעילות גוברת של המליציות הפרו איראניות בסוריה וכמובן בפעילות התימנים שמאיימים על נתיבי השיט בים סוף (בלילה עוד תקרית של ירי לכיוון ספינה).
חיזבאללה אולי מתקרב לנקודה משמעותית שבה יצטרך להחליט האם לנטוש את תפיסת ההתשה הנוכחית לטובת אחת מהשתיים: מערכה יותר כוללת מול ישראל או העלאת סף ההתשה באמצעות שידרוג טווח הירי ומאפייני הפעילות.
ישראל מעבירה מצידה מסרים. טיסות מעל בירות ויותר תקיפות איכות בדרום לבנון לצד מסרים על הצורך בקיפול חיזבאללה מעבר לליטני כדי למנוע הישנות תרחיש ה 7 אוקטובר בצפון. המסר של ישראל הוא זה: לבנון תשלם עבור הרפתקאות חיזבאללה.
המסר הזה מבוסס על תפיסה שאגב טופחה בשנים האחרונות לפיה חיזבאללה = לבנון / לבנון = חיזבאללה. אולי זה נכון, אבל אני מזכיר שתפיסה דומה התקיימה לגבי חמאס = מדינת רצועת עזה… ובכל זאת… היא קרסה.
ההבדל היחיד הוא בכך שרצועת עזה הופכת אט אט למודל של נכבה במונחים מזרח תיכוניים, ואין זו כבר תיאוריה מבחינת חיזבאללה. האם זה יספיק כדי להרתיע (כי ברור שישראל אינה מחפשת כרגע זירה שנייה)? אין לדעת בודאות.
בכל מקרה, מה שברור הוא שהרב זירתיות רוחשת מסביבנו. היא כאן כדי להמשיך ולייצר מלחמה כרונית ברף משתנה מול ישראל שנדרשת לבנות את עצמה תשתיתית, תפיסתית וחברתית בהתאם לעידן אחר.
תמו, על משקל חלום פרעה, 7 השנים השבעות, והחלו 7 השנים הרזות.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן, חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
