החיילים הנופלים מחדדים את המתח בין מטרות המלחמה לבין מחיריה.
זהו גם המפגש הטעון בין אורך הנשימה הישראלי לבין אורך הנשימה העזתי.
על זה משחק גם סינואר. הסבל העזתי מול הסבל הישראלי. הדבר משתקף בעיסקה שכרגע הרושם הוא כי חמאס תוקעת אותה מסיבות די ברורות.
החטופים הם פעם אחת כלי נשק המכוון ישירות לבטן הרכה של ישראל ופעם שניה הם ההישג הנדרש (אחד מהם) של ישראל וככל שזו האחרונה אינה משגת אותו כך מועצם אותו כלי נשק חברתי-פסיכולוגי.
העניין הזה כבר בא לידי ביטוי בשיח (התקשורתי בעיקר) שעסק בסוף השבוע ב"מטרות המלחמה" המוחלטות ובאפשרות לממשן עד תומן.
הדרג המדיני ממשיך לשדר נחישות, אך הרושם הוא כי נדרשות הבהרות מצדו כדי להציג עד כמה שניתן בתוך המציאות הנזילה, הנחות יסוד ריאליסטיות לגבי אורכה של המערכה ומורכבותה.
המורכבות הזו נוגעת גם לגבי החזית הצפונית שהיא שדה קרב לכל דבר ועניין עם הרבה הרס תשתיתי לחלק מהיישובים הישראליים שעל קו הגבול. ככל שהמלחמה מועצמת ונמשכת בדרום כך חיזבאללה פועל להחריף את פעולותיו במסגרת הפרמטרים שקבע לעצמו (לא למלחמה כוללת אבל לא לאפס עשיה).
המנעד שבין לבין כולל די הרבה אפשרויות וכמובן מעורר את שאלת ה"אילו": אילו החליטה ישראל לתת מכה מקדימה בלבנון בשבוע הראשון/שני של המלחמה. זו כמובן שאלה פיקנטית אבל לא רלוונטית והחשש הוא כפול.
האחד, מתרחיש שבו אירוע בודד מכניס את ישראל למה שהתכוונה להימנע ממנו; והשני, שבהמשך לתמרון הקרקעי עמוק לתוך שנת 2024 נמצא את עצמנו בשתי חזיתות פעילות ובלתי-פתירות עד הסוף.
מה שמטריד בהקשר הזה הוא ההתנהלות האמריקנית שאין שום ספק שחיזבאללה והאיראנים מבינים לעומק את משמעותה. שתיהן מותחות את הקו.
בחיזבאללה כבר עסקנו וצריך להזכיר בהקשר הזה את איראן שאתמול שיגרה זו לראשונה כטב"מ לעבר כלי שיט במפרץ הפרסי. כל זאת, כאשר הדיפלומטיה הימית האמריקנית סופגת כנראה מכה על רקע דיווחים של פרישת חלק מהשותפות לקואליציה של המאבק בחות'ים.
איך אמר השדרן הידוע: "ככה לא בונים חומה" או בתרגום האסטרטגי: ככה לא בונים הרתעה. ובאמת – אין הרתעה, שמייצרת מצידה עמדה קשיחה יותר של כלל שחקני המערכת היריבה כלפי ישראל, בדרום, בצפון ובמזרח.
אחרי הפוגה של כשבוע, דיווחים על פעילות צה״לית בגזרת השומרון. טיבה של ההפוגה אינו ברור אבל צריך להיות מודעים לכך שאיזור יהודה ושומרון התפתח בשנים האחרונות לסוג של רצועת עזה וחומת המגן שמנהלת כרגע ישראל בדרום, יפה כוחה ורוחה גם למרכזה של הארץ.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.