הנושא הנפיץ ממשיך להכות גלים, כיון שהוא נוגע ביחסי הורים וילדים ובחרדה העמוקה מפני עזיבת הדת של היקרים לנו. בדיון עולים קולות רבים המצדיקים נתק בין ההורים לילדם שיצא בשאלה; בפרט אם הילד הוא מהגדולים במשפחה, ויש סכנה ששאר הילדים ילמדו ממנו.

ואני שואלת את אותם מצדיקים, מה המסר לילדים האחרים? שאתם הילדים שלנו רק בתנאי שתשמרו מצוות? אוקיי, נניח שהצלחתם להרתיע עם המסר הזה והילדים נשארו במגזר בשבילכם, שומרי שבת בשבילכם, את מי הם עובדים? את ה'? הרי כל מה שהצלחתם לכפות עליהם הוא להישאר דתיים ברמה החיצונית. האם הם מחוברים לה' בעצמם? האם הם בוחרים בזה באמת? לא. העמדתם אותם במצב שבו הם צריכים לבחור, או להיות דתיים, או לוותר על אבא ואמא. מי רוצה לוותר על אבא ואמא? אף אדם שפוי. וככה, רבותיי, קיבלנו את התופעה ההולכת וגדלה של חרדים שאמנון לוי קורא להם "אנוסים" החיים חיים כפולים רק כדי לרצות את משפחתם ולא להסתכן בנתק. 

בדומה לזה, אם קרה שבני הזוג מתגרשים כי אחד מהם כבר אינו דתי, רבים הממליצים לנתק בין היוצא לבין ילדיו, ואפילו ישנם חרדים מודרניים התומכים בזה. ומה עם מצוות כיבוד הורים? על מי רש"י כתב שלא ישמע בקול אביו האומר לו לחלל שבת, אם ממילא האדם ניתק קשר כבר בילדות עם אביו המחלל שבת? טוב, את מי זה מעניין, המצוות נדחקות הצידה מפני הרצון והחרדה לשליטה על עתיד הילדים, שממילא אינו בידינו.

https://tovnews.co.il/%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%99-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a3-%d7%a4%d7%a2/

התופעה הזו מביאה למצב שבו ישנם אפילו רבנים ונושאי משרה תורנית החיים במצב זה, והם פוסקים לאנשים בנושאי טהרה כשהם עצמם לא מאמינים בכלום ונשארים במגזר ובמשרה רק מאימת הניתוק שייכפה עליהם אם יבחרו לעזוב את הדת ולחיות בגלוי כחילונים. ניתוק מילדיהם, ניתוק מהוריהם. ואלו שמעזים ויוצאים ומוחרמים, נמצאים בסיכון הולך וגובר להתאבדות. אלו דיני נפשות היוצרים מצב חמור הן במקרה שהיוצא נחשף בגלוי ומוחרם על ידי כל משפחתו והן במקרים שהאדם בוחר להישאר כלפי חוץ כשבסתר ליבו כבר אין אמונה.

אז נכון, הסנטימנט בסדרה לוקח יותר מדי את הצד של הילדים ולא רואה את הכאב של ההורים, אבל במציאות שמחוץ למסך, המצב של העם היהודי אינו כמו לפני חמש מאות שנה כשהכל היו שומרי מסורת והיתה תועלת בנידוי היוצאים. כיום, כאשר הדתיות היא בחירה בתוך עולם שרובו חילוני, וזה המצב לצערנו, העולם הוא חילוני ואנחנו הדתיים והחרדים חיים בתוכו, אין היתכנות לחיות כאדם דתי ומאמין בלי שבחרנו בזה בעצמינו, ואין תועלת בנידוי שלא גורם לאחרים לשמור מצוות טוב יותר, ובודאי שלא מקרב את אלו שעדיין לא שומרים תורה ומצוות. 

בנוסף, יש כאן נושא אחר הראוי להתייחסות, והוא המודרנה המניחה את הילד במרכז. תוצאה של התיאוריות הפסיכולוגיות שהפכו את ההורים למשרתי הילד, ולא לקחו בחשבון שגם להורה יש חיים, צרכים ומורשת משלו. הצורך של ההורה בבן שימשיך את דרכו, הוא לא פחות או נחות מהצורך של הילד שהוריו יקבלו אותו. הציוויליזציה האנושית בנויה מאיזון דק בין בנים ממשיכי תרבות ומסורת לחדשנות ועצמאות הדור הצעיר, אך הטלוויזיה מרבה להציג את הצד המרוכז בילד, שמבחינה מסוימת נשאר ילד גם בגיל מבוגר, עם הצורך הנפשי העמוק שההורים יכירו בו בלי שהוא יכיר בהם, באמונתם, בכאבם על דרכו השונה. זו התנגשות שאין בה צד צודק יותר וצודק פחות, ותמיד קל וטוב יותר למשפחות הרמוניות שבהן הילד הולך מרצונו בדרך שהתוו לו.

https://tovnews.co.il/%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%91%d7%92%d7%95%d7%93%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a4%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%9e/

ואולי המסר לכולנו הוא כהורים, לייצר פחות ציפייה ממוקדת לילדים איך הם אמורים להיות כשיגדלו, ויותר כיוון כללי. כאשר לחץ הציפייה מההורים הוא פחות ממוקד ויותר מאפשר מגוון רחב של בחירות לילד, אזי בעזרת השם יהיה כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם והילד יבחר וישאף בעצמו להיות מה שחינכו אותו הוריו. עלינו לזכור שהילד אינו בבעלותנו, אלא פיקדון יקר מה' שיהיו לו חיים משלו וחופש בחירה משלו. ולהתפלל.

מהצד השני, כילדים להורינו, עם כל הכבוד לספת הפסיכולוג ולצורך האמתי  שלנו בהבנת הילדות, וחלקם של ההורים בשריטות שלנו, עלינו להתבגר. לדעת שהורינו אינם מלאכים, הם עשו מה שיכלו, לכבד אותם באמת ובתמים על מה שהשקיעו ולהפסיק את הריכוז בעצמנו ובכך שיקבלו אותנו כפי שאנחנו. ניפרדות שמנסים ליצור בין הורה לילד בגיל ההתבגרות, אינה רק התפיסה של ההורה שצריכה להשתנות מבעלים למחזיקי פיקדון מה', אלא גם ניפרדות של הילד שאנחנו. אם בחרנו אחרת מהורינו, עלינו לקחת אחריות על הבחירה ולא לכפות את סט הערכים החדש על ההורים שיהיו גאים בדברים שהם לא מתחברים אליהם. הניחו להם באמונתם, בכאבם, בצערם. כבדו אותם כפי שהם. קבלו אותם כפי שהם. 

"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".