השבוע נחגוג בע"ה את יום העצמאות. היום בו החליט הקב"ה שהגיע הזמן להראות לעולם את נצחיותו של עם ישראל. איך חזון הנביאים הולך וקורם עור וגידים. זה מתחיל בשיבת עם ישראל לארצו, ועד לשפע העצום בחקלאות. כדברי הנביא יחזקאל "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". שעל פסוק זה אמר רבי אבא (סנהדרין דף צח ע"א) אין לך קץ מגולה מזה. אולם, עם כל השמחה על תהליך גאולתנו, יש לנו לעיתים הרגשה של נסיגה. לפעמים נדמה כאילו הגאולה לא רק שאינה מתקרבת, היא אף מתרחקת ח"ו.
אלא שצריכים אנו לדעת, 'דומה דודי לצבי' ועליו נאמר "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת". לעיתים הצבי רץ על הגבעה ויורד לעמק, ושם בעמק הוא נסתר מעיני הצופה, אך הצבי לא חוזר אחורה, הוא ממשיך לגבעה הבאה. כך היא גם גאולתנו לעיתים היא נסתרת, אך התהליך כולו ממשיך להתקדם בדרך הנכונה. אך בידנו לזרז את גאולתנו, ודבר זה ניתן ללמוד מפרשתנו. בסוף הפרשה כתוב "ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש…" ולכאורה אם אנחנו יורשים את הארץ מדוע צריך שה' יתן אותה? וכן להפך אם ה' נותן לנו, מדוע צריך שנירש אותה? ר' יוחנן בירושלמי (ב"ב פ"ח ה"ב) שואל שאלה זו (על פסוק דומה) ועונה שבתחילה נתנה לשם מתנה, ולאחר מכן נתנה לשם ירושה. ועדיין יש להבין מהי התוספת שיש בירושה על פני מתנה? ועוד שבפס' בפרשתנו משמע קודם יורשים ואח"כ מקבלים מתנה.
https://tovnews.co.il/13179-2/
הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד בפתיחה לספרו 'אם הבנים שמחה' מסביר ששני דברים נקראו 'מורשה'. בתורה כתוב 'תורה ציוה לנו משה מורשה' , ובארץ ישראל 'ונתתי אותה לכם מורשה'. מסביר הרב טייכטל, שהירושה מוסיפה כ ח לטענת הבעלות, שבקניין יתכן ויפול פגם בחלק מתנאי הקיום שלו, אבל ירושה אין לה הפסק. כך בתורה אין היא שלנו רק מצד שכלנו והבנתנו, אלא ירושה מאבותינו שנתאמת אצלם בנבואה במעמד הר סיני. ממילא אין אצלנו הפסק לקבלת התורה. ובכל זאת אנו מדברים על התורה גם כמתנה, שבועות הוא 'חג מתן תורתנו', משום שמתנה היא אישית כלפינו – לא רק משהו עתיק שאין לנו שייכות אישית אליו, אלא מתנה בשבילנו.
דברים אלו נכונים גם כלפי ארץ ישראל. ארץ ישראל היא ירושה לנו מאבותינו, ולירושה אין הפסק. אך ירושה זו אינה ירושה רגילה. יש בה דבר מיוחד, לירושה זו יש תנאי בסיסי לקיומה. אברהם קיבל את ארץ ישראל בזכות מסירות הנפש שלו לקידוש שמו יתברך. ה' אומר לאברהם (בראשית טו, ז) "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ". הרי שתחילת נתינת הארץ היא מתנה. אך לאחר מכן אמרה שרה 'כי לא ירש בן האמה עם בני עם יצחק' משום שיצאה לתרבות רעה (רש"י) והסכימה איתה רוח הקודש. הרי שכדי להיות ראויים לירושה זו יש להיות ממשיכי דרכו של אברהם. עלינו לאחוז מעשה אבותינו בידנו ורק אז נוכל להיות יורשי הארץ. וכך מפורש בפרשתנו, שהירושה הזו היא בתנאי שנהיה מובדלים מהגויים. אם חלילה נעשה כמוהם – אין לנו זכות אחיזה בארץ. ויחד עם זה – ארץ ישראל היא גם מתנה, כשנהיה ראויים אליה נקבלה כמתנה שוב מעצמנו, מתנה שהיא 'זבת חלב ודבש'.
זו הסיבה שהתורה וארץ ישראל נקראו מורשה. הם אחוזות זו בזו, אין ארץ ישראל בלי קיום התורה. ובאמת גם אין תורה בלי ארץ ישראל שהרי כמעט כל ששה סדרי משנה שייכים רק בארץ ישראל. ימים קשים עוברים על עם ישראל. ימי מאבק על ארץ ישראל. מאבק על ארץ ישראל כולה, אפילו בירושלים ובמקום מקדשנו. כנראה אנחנו לא מספיק אוחזים מעשה אבותינו. עלינו להתחזק בדרך אבותינו במצוות ובלימוד התורה . וביחוד להתחזק בתורתה של ארץ ישראל, במצוות התלויות בארץ, בהלכות המקדש והקרבנות כדברי החפץ חיים, וכך נוכל לזרז את גאולתנו השלמה במהרה בימינו.
הרב מאיר ציצוביץ הוא רב קהילת היכל יעקב בבת ים, ר”מ בישיבת נתיבות ישראל וחבר איגוד רבני קהילות.
יישר כח לכבוד הרב!