גלי בת חורין היא עורכת ספרותית, פובליציסטית ואקטיביסטית חברתית, המשמשת כיו”ר פורום “קפה שפירא”. בין שאר עיסוקיה הרבים, בחודשים האחרונים היא גם כותבת טור שבועי בעלון השבת “עולם קטן”.
יש לה תפיסה לא שגרתית למדינת ישראל. לדעתה, אזרחי מדינת ישראל מכרו לעצמם אשליית שווא כאילו אנחנו מעצמה ריבונית והמציאות בשטח לא כך: "היום במדינת ישראל יש יהודים שנמצאים בפוליטיקה שחושבים שיש מקומות שליהודים אסור לגור בהם. זו תפיסה נאצית. ועוד איפה? באזורים של המורשת שלנו ששם נולדנו כעם. אני שואלת אות: זאת עצמאות?!"
לדבריה, אמנם המצב שלנו היום הרבה יותר טוב ממה שהיה בשואה, אבל כל דבר שנשווה אליו את השואה יתגמד וההשוואה ביסודה לא נכונה: "להשוות, להיות מרוצים שהמצב שלנו יותר טוב היום מאשר המצב שהיה בשואה זה לא השוואה כל כך מוצלחת. כל דבר יותר מוצלח מהשואה". גב"ח טוענת שצה"ל מנוהל על ידי גורמים זרים שלא מאפשרים לו לנצל את כוחו האמיתי: "בוא נדבר על הצבא. יש לנו צבא גדול מאוד וחזק מאוד. אי אפשר להכחיש. אבל אנחנו שמים לב שלאורך כל הזמן יש לנו איזה קהילה בינלאומית שלא מרשה לנו להשתמש בכוח של הצבא שלנו באופן לא הוגן ולא חוקי. וזה משפיע על המדיניות שלנו ואנחנו לא משתמשים בו. עובדה שהיה לנו את הכוח לייצר ביטחון במובן הצבאי לכל תושבי יהודה ושמרון ולא ייצרנו להם ביטחון כי משהו אחר מפעיל אותנו".
https://tovnews.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9F-%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99-%D7%95%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%9E%D7%9B%D7%9D/
עוד אומרת גב"ח, כי גורמים זרים הסתננו למערכת המשפט ויצרו מצב בו מדינת ישראל לא מחוקקת אח חוקיה, מה שבעצם מחזק את חוסר הריבונות במדינה: "אני אומרת משהו ואני מציעה לבחון אותו. אני חושבת שמכרנו לעצמנו איזושהי אשליית שווא שאנחנו ייצרנו פה איזושהי עוצמה, יצרנו תחושה ריבונית. שאני אומרת את המילה 'ריבונית' אני מתייחסת קודם כל למושג 'היות מחוקק את חוקיו שלו'. אני לא בטוחה שאנחנו מחוקקים את חוקינו שלנו. יש גורמים בינלאומיים שהסתננו לכל מערכות המשפט, המערכות האלה שביצעו הפיכה שלטונית בכלים משפטיים ואנחנו חייבים להגיד את זה. והעובדה שאנחנו מפחדים להגיד את זה זה עוד סממן של חוסר ביטחון. והשאלה אם אנחנו באמת ריבוניים או שאנחנו מסתובבים באשליה של ריבונות".
גלי מוסיפה זווית מעניינת לטענות שלה ועושה הבחנה בין ההסתכלות של הדתיים על המדינה בתור כאלה שמאמינים בחיי נצח, לאיך שהיא כחילונית מסתכלת על הדברים: "משך החיים של אדם זה כמה עשרות שנים וכל מה שקורה כאן ועכשיו אנחנו מתייחסים אליו כמלוא החומרה כי זה הזמן. אני שומעת אנשים שהמדינה שלהם גירשה אותם מגוש קטיף. ואני שואלת אותם: 'מאיפה מצאתם כוחות למדינה הזאת?' אני הייתי שורפת את העולם. אני פתאום הבנתי שכמו התחושה שלי שהיקום קיים כפרק הזמן שאני קיימת, יש אנשים שחיים את כל העבר ואת כל הנצח ואלה הפרופורציות שלהם. הם מסוגלים לשאת אסונות. גם עשו להם טרנספר. גם עשו להם את זה בכוח, גם הילדים שלהם בצבא שלהם עשו להם את זה. פתאום הבנתי שיש אנשים שהפרופורציה שלהם היא מול הנצח".
גב"ח בכל זאת מסיימת באמירה אופטימית, היא אומרת שאם רק ניקח אחריות על הפרויקט הגדול הזה שנקרא 'מדינת ישראל', כל אחד במקום שלו, בהצבת המטרות שלו, מצבנו ישתפר לאין-ערוך. ברגע שיהיה לנו הרבה אזרחים אחראים אז נזכה לחגוג את יום העצמאות שלנו כמו שצריך.
וואוו, גלי. מילותייך מהדהדות בי כהד. תחושות החמיצות שמלוות אותי בשנים האחרונות מקבלות מילים ומשפטים. התמונה מתבהרת. המילים קשות, אך תחושת ההקלה על פענוח מקור התסכול גדולה.