בכתב התביעה טענה דרום אפריקה כי ביום 7/10/2024 ישראל פלשה לרצועת עזה ומאז ועד היום היא מבצעת שם ג'נוסייד.
ישראל מצידה טענה שאין לבית הדין סמכות. מדובר במלחמת הגנה נגד חמאס על קיומה של ישראל ופשעי חמאס הם שהובילו למלחמה. ישראל גם הציגה ראיות שאיננה מבצעת ג'נוסייד, המחייב הוכחת כוונה מיוחדת להשמדת עם. כשמתכוונים להשמיד, לא פותחים מסדרון הומניטארי ולא קוראים לאזרחים לברוח אל איזור מוגן מהלחימה, כפי שעשתה ישראל. באין ג'נוסייד אין סמכות כלל, גם לא לתת סעדי ביניים.
חמישה עשר משופטי בית הדין קבעו בהחלטתם שסמכותם מוגבלת אך ורק למקרה שבו הוכח שישראל מבצעת ג'נוסייד. ללא הוכחה אף לכאורה גם אין להם סמכות לתת סעדי ביניים. עם זאת, בהסתמך בין היתר על אונר"א, קבעו שהוכח לכאורה כי אפשר שישראל מבצעת ג'נוסייד ועל כן הורו לישראל, בין היתר, להגיש בעוד חודש דו"ח על פעילותה בעזה ולהעמיד לדין אנשים המסיתים לג'נוסייד, כשהם מצטטים אמירות של השר יואב גלנט, הנשיא יצחק הרצוג והשר ישראל כ"ץ על הצורך למגר את חמאס.
השופט אהרן ברק, שמונה כשופט אד-הוק מטעם ישראל, קבע שישראל איננה מבצעת ג'נוסייד וכי עצם ההאשמה היא זילות של מושג הג'נוסייד. למרות זאת, מאחר שלטעמו יש לכבד את דיני המלחמה הכללים, הוא הצטרף, ללא הנמקה מבוססת בדין הבינלאומי, לשניים מהסעדים הזמניים שקבע בית הדין.
רק השופטת ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה קבעה שבאין אף בדל של הוכחה לג'נוסייד, ומאחר שמדובר במלחמה ולא בג'נוסייד, אין לבית הדין סמכות כלל, גם לא לתת סעדי ביניים. גם אין מקום לתת צווים כנגד צד אחד למלחמה כאשר חמאס אינו מנוע מלהמשיך להילחם בישראל. בהיותו ארגון טרור אין לבית הדין סמכות לגביו והוא איננו כלל צד לדיון.
חשוב מכל – פרופסור איינהורן קוראת לישראל להודיע כי, לאחר שבית הדין דחה את טענותיה בדבר חוסר סמכותו, היא לא תמשיך לשתף פעולה עם ההליך, אשר בו, תוך שימוש שלא כדין באיצטלה של אמנת הגנוסייד, בית הדין דורש לפקח בפועל על ישראל בלבד במלחמתה בחמאס.