החוקרת עידית בר מסבירה שבעזה השתרש האיסלאם הקיצוני, באופן האינדוקטרינציה וב"דעוה", שהיא סוג של תעמולה. האידאולוגיה מוטמעת בציבור ובהנהגה, אך אפשר לנצח את האיסלאם הקיצוני, אם מכירים את נקודות התורפה ואת הדברים הכואבים לו, ממש כפי שהאויב מפעיל לוחמה פסיכולוגית על ישראל, כי הוא מכיר את חולשותיה.
לדבריה, יש כמה דרכים שבהן ישראל יכולה לפעול, ואחת מהן היא פרויקט הקריקטורות, המהווה סוג של מענה טקטי לקריקטורות שבאות מצד האויב, המאיימות והמלגלגות על ישראל.
עידית בר מציינת שישראל הורסת את עזה, אך בעזרת תרומות של מיליוני דולרים, העזתים יכולים לבנות אותה שוב. גם הרג התושבים בעזה לא מפריע למנהיגי החמאס, כי בעיניהם הם רק עוד כלי בתעמולה נגד ישראל, ובדגל החמאס ובאמנת החמאס כתוב ש"המוות למען אללה, הוא השאיפה הנעלה ביותר".
אחד הדברים הכואבים לאויב הוא האדמה, קובעת החוקרת, מכיוון שהאדמה היא חלק מהזהות והכבוד, ומי שמוותר על האדמה, מוותר במידה מסויימת על הדת שלו ועל החיים שלו. לכן, מציעה עידית בר לישראל, לקחת חלק מהאדמה של עזה, כי לקחת פיסת אדמה בעיני הערבים, זהו ניצחון מוחץ, ולהפסיד אדמה יכאיב להם מאוד.
"צריך להבין את התרבות הערבית, כדי להבין למה לקריקטורה יש עוצמה כל כך חזקה", אומרת החוקרת ומבהירה, שמשום שבעולם הערבי אין חופש ביטוי ודמוקרטיה, הקריקטוריסטים יכולים לבקר את השלטון, רק בעזרת רמיזות או מסרים ברורים בקריקטורות. כמו כן, רבים בציבור הערבי אינם יודעים קרוא וכתוב, אך מבינים את הקריקטורה. מסיבות אלו תפסה הקריקטורה חשיבות רבה בעולם הערבי. החוקרת עידית בר מתייחסת לקריקטורות כאל מודיעין גלוי, שאפשר ללמוד ממנו רבות. היא מספרת על פרויקט הקריקטורות, שאליו התנדבה, כדי לעזור למדינת ישראל במלחמה ומשיבה לשאלות בנושא.
הצטרפו למועדון ״היחידה״
