ההמתנה (לגודו..) נמשכת. בינתיים מתפרסמים עוד נתונים, מידע ובעיקר הפרמטרים על העסקה להשבת החטופים.
כפי שכבר הוערך הכלב של העסקה אינו קבור במספר המחבלים המשוחררים. המידע על אלפים כנראה שאינו מדוייק.
לב העניין הוא במשך ההפוגה שתיארך יותר מתקופת הזמן בו נמשכה הלחימה עד כה (121 ימים כמעט 4 חודשים). זה אומר שאם העסקה תצא אל הפועל במלואה הרי שעד יוני יהיה פה ים של זמן.
זמן לחמאס להתארגן, זמן לתושבי עזה להזדחל לצפון הרצועה (שם מתנהלים כבר קרבות בעקבות תהליכי שיקום של חמאס), זמן למפגיני קפלן ושות' (שעוברים טיהור בערוצי התקשורת) להתחיל בקמפיין בחירות, זמן לפירוק האחדות הפוליטית, זמן לטיולי האביב קיץ שיחזירו את החברה הישראלית להדוניזם המתקתק, זמן לארה"ב לכבות את האש בגזרה הצפונית.
הזמן הוא המימד הקריטי בכל הסיפור הזה של העסקה ובכלל בכל אירוע המלחמה וכדאי לישראל להתחיל לעבוד במימד הזמן כדי להשתקם, לבנות, להתכונן למפגשים הקטלניים מהסוג השלישי שעוד נכונו לה. תם עידן המב"מ דה-לוקס, החל שלב המב"מ שמזכיר יותר ויותר מלחמות אמיתיות, גם אם הן מתנהלות נגד גורמים סמי-מדינתיים.
ובינתיים, דומה שאולי צה״ל מכשיר את הקרקע לכיבוי האש גם בגזרה הצפונית. הודעת הדובר אתמול שיוחדה לגזרה הזו הייתה מעניינת במסרים שלפיהם מתנהלת מלחמה בעלת עצימות גבוהה מול חיזבאללה וצה"ל מצליח לדחוק את חיזבאללה צפונה.
מבחינות מסויימות זה טקסט שנועד לבנות דימוי של הישג בצפון. המציאות כנראה רחוקה מהמדובר ומהמוצהר כרחוק מערב ממזרח או בהקשר הספציפי הנוכחי כרחוק דרום מצפון ולהיפך. זה לא מעודד במיוחד אבל אם צה״ל מעריך כי אין לו אפשרות לסדר את החזית הצפונית, אז אולי עדיף שלא לקפוץ למארב של נסראללה.
יש לא מעט שמעריכים כי נסראללה אינו חפץ בעימות כולל. זה נכון אבל לא ממש מדוייק. נאמר כך: אינו רוצה אבל פחות מורתע ופחות חושש מכך ביחס לישראל. משכך, נסראללה לא יזיל דמעה על ימי קרב אינטנסיביים מול צה״ל ומדינת ישראל שבסיומם ישראל תלקק את פצעיה והוא יוכל להצטרף לסינואר (שעקף אותו בסיבוב) לחגיגות הניצחון במזרח התיכון של "אנשי הלבבות" האידאולוגיים.
בחזית המזרחית, האמריקנים ממשיכים לתקוף את החות'ים. מסתבר שהכלכלה היא מחולל מוטיבציה ענק הרבה יותר מאשר ערכים של צדק ושות'. על זה נאמר, שלא לשמה בא לשמה. אבל אסור להתבשם יתר על המידה. הרעיון המכונן של האיראנים הוא יצירת כאוס, שאמנם מביא על ראש ידידיהם כמה פצצות אמריקניות, אבל גם מייצר דחיפה אצל ביידן לסיים את המלחמה בעזה. זו תיאוריית הנפץ הקלאסית של פת"ח משנות השבעים אך בשינוי מסויים.
מה עוד? האנטישמיות הבינלאומית. גם היא מתווספת לתורת הכאוס האיראנית ותורמת את חלקה המכוער ליצירת תוהו ובוהו עולמי. בסוף השבוע הפגנות בפינלנד, גרמניה ועוד מדינות אירופאיות שנכבשות על ידי תערובת של מהגרים מוסלמים, אידאולוגיות פרוגרסיביות ורעיונות אנטישמיים. מצבנו מעולם לא היה טוב יותר…

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.