סינואר ממשיך לתעתע בישראל בעניין עסקת החטופים.
התשובה החמאסית מתמהמהת להגיע כחלק ממשחקי הפסיכולוגיה המוכרים של חמאס.
יש בכך גם קורטוב של חיוב. קודם לכל, הדבר מאפס את המערכת הפנימית בישראל ומנטרל את תביעת "העכשיו" הילדותית.
שנית, זה מאפשר לצה״ל למצות את המהלך הקרקעי בחאן יונס שמתארך גם הוא במקביל להתארכות המשא ומתן עם חמאס.
בחזית הצפונית אירועי היממה האחרונה שיקפו הסלמה ברורה מצד חיזבאללה.
אמנם לא נפרצו גבולות הפעולה מבחינת השיטה והגיאוגרפיה אבל האינטנסיביות עלתה מדרגה.
האם זו התשובה להתרברבות של דובר צה"ל שתי יממות קודם לכן על כך שישראל משנה את גבולות המשחק בצפון ?
ואולי זה חלק מהמשא ומתן שמתקיים דרך המתווך הוכשטיין שהגיע בימים האחרונים לאיזור כדי להמשיך במגעים המדיניים מול נסראללה.
לפי דיווחים שונים כבר מתגבש מתווה להסדרה (הודנה) עם חיזבאללה שהאמריקנים מקווים כי תיסגר במקביל לעסקה עם סינואר ובכך תעביר אותנו ל"יום שאחרי" המלחמה.
הסלמה לפני עסקה זה מודל די מוכר אצל נסראללה, ראו ערך האיומים שהשמיע ואומצו בבג״צ הישראלי ובממשלת בנט לפיד טרום הסיכום על איזורי הגז בגבול הישראלי לבנוני.
מעבר לכך, נסראללה מאמץ את ההיגיון הסימטרי. ישראל בונה בפועל או לכאורה איום מול חיזבאללה בשבועות האחרונים (דיבורים על מלחמה, גיוס כוחות, הכנת העורף, תחזיקו אותנו וכו'), מסתבר שגם נסראללה יודע לשחק את המשחק הדומה. הרבה יותר אש שממחישה את טעמה של מלחמה בצפון.
בהסתכלות כוללת, המצב נראה כנראה באיזו המתנה גדולה ומשמעותית שתהא לה השלכה ברורה על עתיד המלחמה: להבשלת עסקת החטופים בדרום ולהבשלת עסקה עם חיזבאללה בצפון.
ברקע, דיבורים מטרידים על סנקציות נגד מתישבים יהודים ביהודה ושומרון. זה חלק מההצלחה החמאסית איראנית להחזיר את השאלה הפלסטינית לסדר היום הבינלאומי ואף יותר מכך – לייצר סימטריה בינן לבין ישראל בהיבט של משטרים וצעדי סנקציות בינלאומיות.
שני ההיבהובים היחידים בתמונת המלחמה הם: חידושה של הפעילות האינטנסיבית הישראלית ביהודה ושומרון (הלילה פעילות במספר שיא של מוקדים) והמשך הפעילות של הקואליציה הרזה מול החות'ים בתימן.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
האמריקאים מעוניינים שהמלחמה תמשך ולא יהיה פתרון קבע , הם הרי מייצרים ומוכרים נשק .
הבעיה שלנו, גם מול חמאס וגם מול חזבאללה, בכל הנושא ״המדיני״ היא שאנחנו כל הזמן חושבים אילו מחירים אנחנו נצטרך/נוכל/מוכנים לשלם, במקום לחשוב על אילו מחירים את יכולים לגבות מהאויבים שלנו. צורת החשיבה הראשונה מתאימה אולי למו״מ מדיני עם אירופה או ארה״ב – כל אחד מהצדדים מוכן לעשות ויתורים עבור הצד השני, עד שמגיעים לדרך האמצע – אבל לא למזרח התיכון. לשם כך יש את צורת החשיבה השנייה. מו״מ במזרח התיכון מתנהל כך שכל צד מנסה לסחוט כמה שיותר את הצד השני. ומי שממצמץ ראשון – מפסיד. צריך להבין שאנחנו מתנהלים במזרח התיכון – ועוד עם אויבים נאצים. כך שלא רק שמו״מ מנהלים כדי לגבות מחירים מהצד השני – אם אין ברירה – אלא שמו״מ הוא לא בהכרח הדרך לפתור בעיות במזרח התיכון. מו״מ הוא פרקטיקה שכופים על הצד השני בכוח, לא משהו שמתכננים מראש עם צוותי מו״מ כמו במערב.