חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד"ר מור אלטשולר: יש סיבה לכך שהפלסטינים דומים במעשיהם לנאצים

ההיסטוריונית ד"ר מור אלטשולר מסבירה מהו הדמיון שיש בין ארגון החמאס לבין התנועה הנאצית

שתפו :

לאחר מעשי הזוועות בטבח שאירע בשמחת תורה רבים מצאו הקבלה בין פעולות חמאס לבין מעשיהם של הנאצים. ד"ר מור אלטשולר, היסטוריונית, מסבירה אודות הקשר: "חמאס זו תנועה נאצית שלמדה את כתבי היטלר, ולמדה מן הסתם את כתבי המופתי. זה לא מקרה שהתנועה הלאומית הפלסטינית נצמדת אל האידאולוגיה הנאצית ולומדת ממנה, וכנראה גם מפרה אותה".

הנקודה המשותפת לשיטתה של ד"ר אלטשולר, היא הדה-הומניזציה נגד היהודים: "מכל העמים בעולם היהודים נחווים בתור העם שיש חובה להשמיד אותו, זה נקרא הפתרון הסופי".

בעניין הזה, הפלסטינים רואים את עצמם כממשיכי דרכם של הנאצים: "מה שהנאצים לא הצליחו לעשות – אנחנו נמשיך אותו".

ד״ר אלטשולר מזכירה שזה בדיוק מה שקרה במלחמת העצמאות כאשר הסיסמא של הערבים הייתה: "מה שהיטלר לא הצליח לעשות אנחנו נשלים".

 

הצטרפו למועדון ״היחידה״

https://bit.ly/HayechidaWA

dvir
Author: dvir

ערוץ ToV אקטואליה יהודית ברשתות החברתיות   🇮🇱

עוד באותו נושא
רוצים להתעדכן מיד כשיש חדש?
הצטרפו לניוזלטר:
הרשמה
עדכן אותי
guest
1 תגובה
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
בריטני
בריטני
17 ימים לפני

הנאציזם ה'פלסטיני ערבי' 1933-1949 :

* 1933 – מרץ, חודשיים לאחר עליית היטלר לשלטון, המופתי [חאג' אמין אל-חוסייני / אל-חוסייני] נפגש עם הקונסול הגרמני, מציע ברית נגד דמוקרטיות, למען הפשיזם. [1]
רק שלושה חודשים לאחר מכן, הוא הצליח לדווח על "הקמה המיועדת של מפלגה ערבית נציונל-סוציאליסטית". (מפלגה ערבית-נאצית). [2]

* העיתון 'פלסטין' [⁨⁨Filastin⁩ – ⁨فلسطين], 4 באפריל 1933, הביע הערכה למנהיג הנאצי אדולף היטלר מול מנהיגים ערבים פלסטינים. [3]

* באפריל 1933 התקשר לקונסול הגרמני ה. וולף הכתב הפלסטיני של 'אל-אהרם', ג'ו פרנסיס, דובר קבוצת ערבים פלסטינים. [4].

* 'פלסטין', מאי 1933, מכנה את היטלר "אצילי", מצדיק את רדיפת היהודים. ([5]

* 'אל כרמל', [כרמיל] 14 במאי 1933 : "האם היטלר ערבי יופיע בקרבנו כדי להעיר, להתאחד ולהוביל אותנו להילחם ולהגן על זכויותינו?" [6]

* 'א-דיפאע' [אל דיפאא] פירסם זה מכבר קטעים מתורגמים מספרו של היטלר מיין קאמפף, מהלל את הנאצים, אל-שאנטי, קרא לנוער הערבי (במאמר מ-1 ביוני 1934) "ללמוד ממעשיו של היטלר ולחקות אוֹתָם." [7]

* ב-22 במאי, 1933, עורך 'אל גאמעיה אל אסלאמיה' כותב: "כשהופיעה ההיטלריות ששו ושמחו הערבים באמרם‭:‬ מכה מן השמים בידי אחרים". ‭ [8]

* יוני 1933, ג'מאל אל-חוסייני הזמין 10 עותקים של 'מיין קאמפף' ושל הזיוף הישן הידוע לשימצה – "הפרוטוקולים". [9]

* 15 במרץ 1935, 'Die Warte des Tempels' של הטמפלרים כתב: ערבים רבים ראו בהיטלר את האיש החשוב ביותר של המאה ה-20 וכמעט כל ערבי ידע את שמו. הפשיזם והנציונל-סוציאליזם עם גישתם האנטי-יהודית התקבלו בחיוב על ידי ערבים רבים.

* דו"ח 25 באפריל 1935 (עיתון ה"סנטינל"): "מדי פעם, סיסמאות אנטי-יהודיות הכתובות בערבית וגרמנית, ומעוטרות בצלב קרס, מופיעות על קירות פנויים ופנסיונים בעיירות שונות בפלסטין, המחייבות חרם על יהודים. סחורות ומפעלים… על פי רובעים מקומיים מעודכנים, מקור ההשלכות הללו הוא בסוכן תעמולה נאצי מרכזי לפלסטין, שלדעתו פועל באמצעות פשיסטים ערבים.
ניסיון לפשיזם החל לפני כשמונה עשר חודשים כ"תקווה היחידה לישועה ערבית במצב הנוכחי של המטרה הלאומית הערבית", כפי שאמר מנהיג צעיר אחד. המטרה הייתה להכניס רוח אולטרה-לאומית בקרב הנוער הערבי. אבל זה היה דגם הדוק יותר על המותג הלאומי-סוציאליסטי של הפשיזם מאשר האיטלקי, כי הפוליטיקה הגרמנית גילמה את האנטישמיות כמניע המרכזי.
סביר להניח שרוב הפסבדו-פשיסטים של פלסטין לקוחים מ.. נוער ערבי וה"בוס" שלהם הוא עיסא אל בנדק, עורך עיתון בית לחם, אשר מיוחסת לפני כשנתיים מאמר המבקש להעביר את המנדט הבריטי על פלסטין לגרמניה כי, כפי שאמר, מדינה זו הראתה את ערנותה ל"איום [כביכול] היהודי" וניתן היה לסמוך עליה שתעשה "צדק [כך] דומה נגד היהודים" בארץ הקודש! אבל הוא שכח להוסיף שלפי תיאוריית הגזע הנאצית, הערבים הם לא-אריים ושמים בדיוק כמו היהודים… פשיסטים ערבים… משקיפים מקומיים חושבים שכמה ממספרם עובדים בחשאי בתעמולה אנטי-יהודית מסוג אלים, כמו שבא לידי ביטוי בקריאות החתומות על צלב קרס".

* מאי-יוני 1935, ערבים בחיפה ייסדו את המועדון הנאצי ה'ירח האדום'. [10]. בחודש מאי: כשחזרו צירים ערבים מוועידת הנוער הערבי בחיפה – צלב קרס ברכבת [11] מתחתיו, הכיתוב 'גרמניה מעל הכל' בערבית. [12].

* 25 ביוני 1935, דיווח 'א-דיפאע' כי נוצרים כוחות נוער ערבים, מדים, ונאציות בפלסטינה. [13].

* 1935-6, המופתי, עם ג'מאל אל-חוסייני מקימים את ה'פותווה' – לפי דגם הנוער ההיטלראי. [14].

* ב'פלסטין', 5 בינואר 1936: "קל מאוד להסביר את אהדת הנוער שלנו לרעיון הפשיסטי".

* 1936, המופתי מחפש עזרת איטליה הפשיסטית בתוכניתו להרעלת מימי תל-אביב. [15]

* 1936-8: "דגלים נאצים ותמונות של היטלר הוצגו בצורה בולטת בחלונות ראווה. חוברות המסבירות את שיטות הנאצים לכפות יהודים מהרייך חולקו בחופשיות… הצעקה של 'הייל היטלר' הפכה למילת מפתח שצלצלה בחוצפה על כל פלשתינה." [16].
'ארגוני טרור ערבים צעדו; "גדודי סער" בלבוש חום צעדו, בצעקות "הייל היטלר!" בסוף מרץ התקיימה בצפת מפגש של ערבים משפיעים לתכנון המרד. 15 ימים לפני התפוצצות הפצצה הגלויה הזו, ניסה המנהיג הרוויזיוניסטי ז'בוטינסקי להזהיר את הנציב העליון, שהתייחס לאזהרתו בזלזול'. [17].
באפריל 1936, ' "יד הנאצים פנתה לפלסטין עצמה. המופתי של ירושלים, ידידו של היטלר, עורר מהומות, ואמר לאוהדיו שההגירה היהודית תביא אנשים שישמידו את האוכלוסייה הערבית. המהומות החלו ביפו. הערבים קראו, "הממשלה איתנו", מתוך מחשבה שההגבלות הבריטיות על ההגירה היהודיות פירושן שהם מעדיפים את הערבים. סיסמאות בהשראת הנאצים נקראו ברחובות: "הייל היטלר" ו"הי-.. הם כנופיית נוכלים [כך], איום לכל האנושות". תמונות של היטלר הונחו בחלונות של חנויות ערביות, ופונוגרפים נשמעו "להרוג את היהודים!" ' [18].

* 1936-9, הילדה וילסון, מורה בביר-זית לאורך כל המרד, ציינה שרוב תלמידיה היו פרו-נאצים ואישרו את היטלר. [19]

* ניו יורק טיימס, 23 במאי 1937, 'כל' פלסטין, [גם ערבים לא-מוסלמים] חגגה את יום הולדתו של מוחמד עם צלב קרס נאצי מעופף ותמונות של היטלר.

* 1937, ולטר דולה, קונסול גרמניה בירושלים: "לערבים פלסטינים בכל השכבות החברתיות יש אהדה גדולה לגרמניה החדשה ולפיהרר שלה…" [20]

* עוני עבד אל-האדי (איסתקלאל והוועד הערבי העליון) בינואר 1937 למגזין הנאצי: 'ערבים כמו הנאצים'. [21]

* בדצמבר 1937, שני עורכי העיתונים הערביים הבולטים, אל עיסא מ'פלסטין' ואל-שאנטי מ'א-דיפאע', פוגשים את השליח הנאצי, עוזר גבלס, הנס שוורץ ואן [פון] ברק. [22]

* 1937, המופתי פוגש את מקורביו של אייכמן [23]. (אחרי שציוני שיחד בריטי שלא לאפשר לאייכמן להיכנס לפלסטין [24]). אייכמן דיווח: "יש למנוע את הקמתה של מדינה יהודית". [23]

* מגזין 'מריאן' (צרפתי), סתיו 1938: כתבי העת הערביים 'פלסטין' ו'א-דיפאע' מפרסמים מדי שבוע מאמרים בעלי נטייה גזעית ומשחזרים לעתים קרובות דיוקנאות גדולים של מנהיגים שונים של הרייך השלישי.

* יולי 1938, נשלח אדם וולהרדט, סוכן נאצי, לפלסטינה, וקיים מספר פגישות עם מנהיגים ערבים. הוא אמר למנהיגים ערבים פלסטינים כי "גרמניה מעוניינת בהסדרת השאלה על בסיס קבלת מלוא דרישותיהם של הערבים", ו"הגרמנים יכולים להמשיך לתמוך בעניין הערבי הפלסטיני באמצעות תעמולה". [25]

* 'פלסטין', ספטמבר 1938, בתגובה לנאומו של היטלר, מתאר דיקטטורה: 'נגד' מה שנקרא שליטה [כביכול] יהודית. [26]. ערבים מגיבים לדברי היטלר בקריאות עידוד. [27]

* ירושלים, 14 בספטמבר 1938: 'מכתב חוזר חתום על ידי ראש מורדים אחד, עארף עבד א-ראזק [عارف عبد الرازق], הפונה לכוחות הבריטים בפלסטין וכתוב באנגלית מתוך כוונה ליצור מרד בין החיילים הבריטים, הוא הוכחה נוספת לכך שיש יד גרמנית מאחורי כל הטרור הזה. במכתב יש את כל סימני ההשפעה הנאצית. הוא מונח בתעמולה נאצית אנטי-יהודית מוכרת, עם דמיון בולט לביטויים קבועים ב"דר שטירמר"… מכתב חוזר זה, יחד עם התייחסות נירנברג של היטלר ל"ערבים חסרי הגנה בפלסטין" שכנעו את החוגים הבריטים כאן בכוונתה של גרמניה לשמור על להגביר את הטרור הערבי בפלסטין ולהחליש את בריטניה באירופה על ידי כפייה לשלוח לכאן חיילים…' [28].

* "מועדון ערבי" בברלין, [29] המורה הערבי "הפלסטיני" דרוויש אל-מיקדאדי, נשיא המועדון בשנת 1938. [30].

* 1938, כמאה ערבים, כולל מפלסטינה, מיוצגים בנירנברג. [31]. פאוזי קאוקג'י מקבל את פניהם. [32]

* 1938, ערבים ופקידים נאצים בנשף 'פלסטין' בברלין. [33].

* מוחמד עלי אלתאהר פרסם (אש'ורה) "אל-שבאב" ['הנוער'] – בגיליון 26 באוקטובר 1938: "אללה הוא השומר של העם הפלסטיני שאין להם לא היטלר ולא אומה עבורם".

* כתבו של 'פלסטין' בלונדון, [34] עיסא נח'לה, מגן על מרכז התעמולה הערבי בברלין, [35] ביולי 1939.

* העיתונאי ג'ון גונתר ב-1939: "הגיבור הערבי העכשווי הגדול ביותר הוא – אדולף היטלר". ('בתוך אסיה').

* עדותו של אחמד שוקיירי בספרו (1969) כי הם (כולם) אהדו את הנאצים, בהתייחסו לשנים 1940-1. [36].

* הסקר של סארי א־סכאכיני בפברואר 1941 – 88% מהערבים-פלסטין בעד הציר. [37].

* פעיל ערבי יפו, אבו סרארי, משחזר: "רוב הערבים בישראל היו בעד גרמניה הנאצית". [38].

מנהיג ערבי פלסטיני באביב 1967: "אנחנו הערבים תמכנו בהיטלר כדי להוציא את הבריטים מפלסטין וכדי למנוע מהיהודים להשתלט עליה – וזו הייתה הטעות הגדולה שלנו…" [39]

* ד"ר זייד חמזה (היה בן 9 ב-1941): "אנחנו הערבים תמכנו בהיטלר במהלך מלחמת העולם השנייה כי הוא שנא את היהודים", (נזכר ב-9 באוקטובר 2019, בראיון ב-A One TV Jordan).

מנהיג אש"ף, פארוק קדומי (נולד ב-1931), מודה בתמיכת הערבים בנאצים, אומר שהם ראו בציונות אויב משותף. (בראיון ב-Russia Today TV. ב-7 דצמבר – 2013).

* 1941-1945, המופתי בין המסיתים (מבין כ -400 כולל רבים אינטלקטואלים שעקבו אחר דרכו בעיראק [44]: המשורר מג'נין בוהאן אל דין אל-אבושי, אשר קרא לעם ולממשלת עיראק לגרש או לטבוח את יהודי עיראק [40], דרוויש אל-מיקדאדי, אכרם זואיתר, יונס א-סבעאוי [41] – מתרגם מיין קאמפף ב'אלעלאם אל-ערבי' אוקטובר/1933 – אביב/1934 [42] מעריץ מוסוליני והיטלר, שהחזיק בהשקפות נאציות ואנטישמיות, והפיץ את האידאולוגיה הזו בשיטתיות בקרב "פלוגות הנוער" [43], הוא זמם טבח רחב ביותר. הפרוטו-נאצי אל-פותאווה סימנו את בתי היהודים בטביעת כף יד חמסה בצבע אדום [44]) לקראת פוגרום הפרהוד;
המופתי עבד עם הנאצים;
ארסי [45] — עם (הקלוש יותר) פאוזי אל-קאוקג'י [46] ועם (הרעיל ביותר) יונס בחרי — בשקרים ששודרו לעולם הערבי – כולל קריאות להרוג יהודים בכל מקום;
פרסום נאציזם בערבית – 'באריד אל-שרק' (עם שכיב ארסלאן) [47];
מזימות להקמת משרפות בדותן [48];
הוביל יחידות מוסלמים של ה-אס.אס. [49] – חוברת השנאה שלו על האיסלאם ופרשנותו על יהודים – שיצאה לראשונה על ידי מ' עלי אלתאהר ב-1937 [50] – שימשה להשראה ב-1934/4;
הטיוטה שלו משנת 1941, שדרשה מהציר 'להתמודד' עם יהודים במחוזות ערב – תטופל "באותה שיטה שה'שאלה' מוסדרת כעת במחוזות הציר" ! [51];
התערבותו נגד הצלת ילדים יהודים שהיו בדרכם לארץ ישראל [52];
ביקר במחנות ריכוז (Trebbin & Monowitz) [53];
(התרברב בכך ש) הימלר אמר לו ביולי 1943, עד אז, הם השמידו 3 מיליון יהודים [54]; 'מבצע אטלס" (ישנה דעה, שזה היה להרעיל את מי תל אביב – לטבח 250,000 יהודים) [55];
במשך חודשים (בין: סתיו-1943 – ל-1 באפריל 1944): דחק בנאצים להפציץ את תל אביב. [56].

* מופתי הפרו-נאצי והסכמה ערבית-פלסטינאית:
לפי אדוארד סעיד, המופתי הפרו-נאצי ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין. [57]. בספרו (1983:7): "הוועד הערבי העליון; "היא פעלה… במיוחד מאז 1946… ועדה זו, בראשות המנהיג הלאומי של פלסטין, חאג' אמין אל-חוסייני, ייצגה את הקונצנזוס הלאומי הערבי הפלסטיני, גיבוי של המפלגות הפוליטיות הפלסטיניות שפעלו בפלסטין, והוכרו בצורה כלשהי על ידי ממשלות ערב כקולו של העם הפלסטיני, עד ל-אש"ף…".

הביוגרפים שלו: הפופולריות של חאג' אמין בקרב הערבים הפלסטינים ובתוך מדינות ערב למעשה עלתה יותר מאי פעם במהלך תקופתו עם הנאצים. כשחזר מאירופה למזרח התיכון, מנהיגים ערבים מיהרו לברך אותו, וההמונים קיבלו אותו בהתלהבות. רק לאחר התבוסה של 1948 התעורר הצורך במישהו להאשים. במידה מסוימת, חאג' אמין נבחר כשעיר לעזאזל. [58].

* בורהאן אל דין אל-אבושי, ב-1940-2, כתב שירים בשבחו של [הצורר] היטלר, ואיחל לו ניצחון על בריטניה וצרפת. ניצחון הציר, הוא טען, ישמש עונש לבעלות הברית על תמיכתן בציונות. [59].

* דו"ח ה-CIA באוגוסט 1942: "רוב הערבים בפלסטין הם 'אנטי-יהודים' בחירוף נפש… הרדיקלים, המהווים רוב, רואים בגישתו של רומל הזדמנות אידיאלית לרצוח את כל היהודים שהם תופסים את רכושם". [60].

* 1942 ביולי, 'הנאצים יצרו "איינזצגרופה" מיוחד, חולית מוות של SS ניידת, שהייתה אמורה לבצע את הטבח ההמוני של יהודים בפלסטין הדומה לאופן בו פעלו במזרח אירופה.' התוכנית הנאצית הייתה ש'החברים המעורבים בחוליית המוות' יגייסו משתפי פעולה פלסטינים כדי ש"הרצח ההמוני ימשיך בהנהגה גרמנית ללא הפרעה" '. [61].

* בקיץ 1942, תגובת מרבית הערבים בפלסטין לאחר ששמעו את גורלם של היהודים באירופה, הייתה: 'שמחה גלויה'. [62].

* מכתב מ-21 בדצמבר, 1942, נציגי הרייך וה-מפלגה הנאצית בא"י תיארו את תקוותם של הערבים למדינה ערבית גדולה: "הערבים בארץ-ישראל חיכו להיטלר שיבוא לא"י ולגרש את כל היהודים". [63].

ב-1944, 'בדרכים חשאיות הוגנב לפלסטינה גם חומר תעמולה נאצי, שחיבר חאג' אמין,
ברחבי הארץ שתו תומכיו בצמא את דבריו, וחזרה התופעה של שנות המרד: בחוגים הערביים התווכחו כבר על חלוקת הרכוש היהודי אחרי הניצחון; ובירושלים וביפו , בטבריה ובצפת נקבע כבר גורלן של הצעירות היהודיות: לכל אחת נקבע האנס הערבי העתידי שלה'. [64].

* 1944 – מנאומו, נחשף שהמופתי ידע על המספר האסטרונומי של ששה מיליון קרבנות.
'רבים הזדעזעו למחשבה על רציחת כשני מיליון בני העם היהודי. לא כך חאג' אמין; אל-נכון ידע על הנעשה בגרמניה ובשטחי כיבושה בשלבים מוקדמים מאוד, וכשרק מעטים היו מודעים לממדי האסון, ידע חאג' אמין בדיוק את מספר הנספים: שישה מיליון!! בנאומו בשידורי רדיו ברלין בערבית ב-20.9.1944 פנה המופתי, חדור התלהבות, אל אחיו ושאל אותם: "האם אין בכוחותיכם, הו ערבים, להדוף את היהודים, שמספרם לא עולה על 11 מיליון?" התייחסותו של המופתי למספר זה נחשבה בתקופה זו משונה ומתמיהה: הרי הכול ידעו, כי מספר היהודים מגיע לכ-17 מיליון! העולם התעלם מאמירתו והתייחס אליה כאל פליטת פה או תחבולה תעמולתית, שכן לא שיער את ממדי האסון, אף לא שהמופתי אכן יודע את המספר המדויק של הקורבנות היהודיים. את מספר הנרצחים, שפורסם לראשונה באופן רשמי במשפטי נירנברג, ידעו עד אז רק אדולף היטלר, הימלר ומקורביהם הקרובים ביותר, לרבות המופתי'. [65].

* אוקטובר 1945, לפני משפטי נירנברג, ה'פלסטין' מגן על הנאציזם כ"דרך חיים כביכול כמו דמוקרטיה וסוציאליזם". [66].

* ינואר 1946, פלשתינה: "עיתונים ערביים נתנו בולטות רבה לטקסט של צוואתו והצוואה האחרונה של אדולף היטלר תחת כותרות גדולות המצטטות את הטענות של חיטר כי היהודים היו אחראים למלחמה." 'א-דיפאע' "נשא לצד הצוואה תצלום גדול של היטלר". [67]

* 1946, ג'מאל אל-חוסייני ואחמד שוקיירי מצדיקים את השואה. [68].

* אוקטובר 1946: בעקבות תליית פושעי מלחמה נאצים, העיתונות הערבית מלאת שבחים לנאצים המתים: 'א-דיפאע', 'אל וואחד', 'פלסטין'. [69].

* 1947/8 גיוס מאסיבי של נאצים להכשרת ועזרת ערבים נגד היהודים. [70].

* דצמבר 1947, העיתון 'אל אסאס' [الأساس],
מקורב לממשלת מצרים, נושא מאמר ארוך שכותרתו: "רוחו של היטלר נלחמת בציונות בא"י", המסכם את ההחלטות של ראשי הממשלה הערבים והתפתחויות האחרונות.
יהפכו (את היכטה של היטלר – Grille) לזמין עבור "צבא ההצלה" הערבי [جيش الإنقاذ], לעזור "לשמור" על חופי ערב ולמנוע "הסתננות ציונית", ותשמש גרעין לצי הערבי הראשון. [71].

______

Notes

[1]. Herf, J. (2009) Nazi Propaganda for the Arab World. United States: Yale University Press, p. 16.
[2].
DKG Jerusalem to AA, June 27, 1933. PAAA, R 78325. Cüppers, M., Mallmann, K. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, p. 37.
[3]. Kabaha, M. (2007). The Palestinian Press as Shaper of Public Opinion 1929-39: Writing Up a Storm. United Kingdom: Vallentine Mitchell, p.142.
[4]. Die Welt des Islams. (1985). Germany: D. Reimer. Vols. 25-27, pp. 143-6.
[5]. Palestine Post⁩⁩, May 22, 1933. (5).
[6]. ‫ארליך‬‎, ‫ח‬‎. (2002). ‫המזרח התיכון בין מלחמות־העולם‬‎. Israel: ‫האוניברסיטה הפתוחה‬‎. עמ' 81.
[7]. שם.
[8]. דבר, 24 במאי 1933. (2). "'אנטישמיות' ערבית."
[9]. The Sentinel⁩, 15 June 1933⁩. (13).
[10]. The Sentinel, 11 July 1935. (34).
[11]
"Palestine Train Flies Swastika." The New York Times, May 13, 1935.
[12]. Palestine Post, May 13, 1935. (7).
[13]. JTA, June 25, 1935. (4).
[14]. Rosen, D. M. (2005). Armies of the Young: Child Soldiers in War and Terrorism. United Kingdom: Rutgers University Press, p. 107.
[15]. דניאל קארפי: "תוכניתו של המופתי להרעיל את מימי תל-אביב". "האומה" – גיליון 152, קיץ תשס"ג -2003.
[16]. Ziff, W. (1938). The Rape of Palestine. New York/Toronto: Longmans, Green and Co., pp. 417, 430.
[17].
Fineman, I. (1961). Woman of Valor: The Life of Henrietta Szold, 1860-1945. United States: Simon and Schuster, p. 382.
[18].
Krantz, H. (1995). Daughter of my people: Henrietta Szold and Hadassah. United States: Jason Aronson, p. 112.
[19]. שגב, ת. ימי הכלניות: ארץ ישראל בתקופת המנדט. ישראל: כתר, 1999, עמ' 335.
[20]. Julius, L., "Arab anti-Semitism, and the Nazis," Jewish Journal, Feb 8, 2018.
[21]. The Sentinel, 25 Feb. 1937. (37).
[22]. The Sentinel⁩, 16 December 1937⁩. (3)
[23]. מלול, ח, בלוג הספרייה הלאומית – The Librarians, Malul, C. (June 11, 2017). "Adolf Eichmann’s Secret Visit to Palestine."
[24]. מעריב, 21 בדצמבר, 1966, ידיעות Ynet 22 באפריל 2017.
[25]. Mandate100 | The Year 1939: Why did Britain Abandon the Two-State Solution on the Eve of World War Two?
by Yaakov Lappin, June 29, 2020.
[26]. Palestine Post, 16 Sep. 1938. (2).
[27]. St. Petersburg Times, Sep 16, 1938.
[28]. The Montreal Gazette, ‎15 sept 1938. (21). "Arabs In Zion Lose Neighbors' Backing";
Joseph M. Levy, "ARAB NATIONS LOSE ZEAL ON PALESTINE; Egypt, Iraq and Syria Realize Fallacy. of Harassing Britain at Present ITALO-GERMAN AID SEEN Subversive Letter to Troops Bears Out Suspicion of Support for Terrorists." The New York Times". Sept. 15, 1938.
[29]. Israeli, R. (2013). The Death Camps of Croatia: Visions and Revisions, 1941-45. United Kingdom: Transaction Publishers, p. 120.
[30]. Nordbruch, G. (2009). Nazism in Syria and Lebanon: The Ambivalence of the German Option, 1933–1945. United Kingdom: Taylor & Francis, p. 157ff42.
[31]. Australian Jewish News, Sep. 23, 1938.
[32]. דבר, 5 בינואר, 1947. (2). "פאוזי פה– פאוזי שם…"
[33]. הצופה, 3 באוגוסט, 1938. (2).
[34]. The Palestine Post⁩, 14 January 1938⁩ (2). "A Gliding Policy."
[35]. The Palestine Post⁩, 13 July 1939⁩. (6). "The 'Settlement' in Palestine A Triumph For The 'Axis'
[36]. Kedourie, E. (1964). Arabic Political Memoirs and Other Studies. Cass books on the Middle East, Psychology Press, pp. 189-190.
[37]. Morris, B. (2008). 1948: A History of the First Arab-Israeli War, p. 21
[38]. ארבל, ט. סיפורו של מוחמד אבו סררי, ישראל: דוקוסטורי, 2000, עמ' 19.
[39]. Saturday Review. (1970). (Vol. 53). United States: Saturday Review Associates, p. 4.
[40]. Morad, T., Shasha, D. (2008). Iraq's Last Jews: Stories of Daily Life, Upheaval, and Escape from Modern Babylon. United Kingdom: Palgrave Macmillan US, p. 6.
[41]. בן יעקב, א. יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, ישראל: בן-צבי, 1965, עמ' 248-250.
[42]. Stefan Wild (1985). "National Socialism in the Arab near East between 1933 and 1939". Die Welt des Islams. Brill Publishers. XXV (1): 126–173. JSTOR 1571079. Die Welt des Islams. (1985). Germany: D. Reimer, p. 150.
[43]. חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ד, עמ' 263.
[44] סיפור מימי הפרהוד בעיראק, אתר מסורת יהודי עיראק.
Lyn Julius, "The Demons of the Farhud Pogrom are With Us Still," Huffington Post, May 26, 2015.
[45]. Küntzel, M. 'Nazi propaganda in the middle east And its repercussion in the post war period,' in 'Comprehending Antisemitism Through the Ages: A Historical Perspective.' (2021). De Gruyter.
[46]. Cüppers, M., Mallmann, K. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine, p. 83.
[47]. Motadel, D. (2014). Islam and Nazi Germany's War. United Kingdom: Harvard University Press, p. 88.
[48]. כנען, ח. מאתיים ימי חרדה, ישראל: מול ארט, 1973, עמ' 240.
[49]. McKale, D. M. (2006). Hitler's Shadow War: The Holocaust and World War II. United States: Taylor Trade Publishing, p. 353.
[50]. Küntzel, M. (2023). '1937, The Watershed' in 'Nazis, Islamic Antisemitism and the Middle East: The 1948 Arab War Against Israel and the Aftershocks of World War II.' (n.p.): Taylor & Francis.
[51]. USArchII, T120, R63, S71, F50682 ff., B255147, qtd in Rubin, B., Schwanitz, W. G. (2014). Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East. United Kingdom: Yale University Press; "Grand Mufti Husseini Asked Hitler to Help with Arab 'final Solution', " JTA, July 23, 1991.
[52]. Gilbert, M. (2014). The Routledge Atlas of the Second World War. United Kingdom: Taylor & Francis, p. 109.
[53]. Schwanitz, W. G., "Photographic Evidence Shows Palestinian Leader Amin al-Husseini at a Nazi Concentration Camp," Tablet Magazine, Apr 6, 2021; Van Koningsveld, "A. Hitler’s Palestinian Ally: Grand Mufti Amin Al-Husseini," HonestReporting, February 10, 2021.
[54]. Schwanitz, W. G., Rubin, B. (2014). Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East. United Kingdom: Yale University Press, p. 185.
[55]. Bergman, R. (2018). Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations. United States: Random House Publishing Group, p. 22; Sharfman, D. (2014). Palestine in the Second World War: Strategic Plans and Political Dilemmas — The Emergence of a New Middle East. United Kingdom: Sussex Academic Press.
"Arab Policy and the Mufti".
[56]. Cüppers, M., Mallmann, K. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, p. 199.
[57]. Mather, R., "Hitler's war against Jews continues in 'Palestine,'" Jerusalem Post, Mar 16, 2015; Herf J., "Not in Moderation," The New Republic, Oct 31, 2010.
[58]. Elpeleg, Z., Himelstein, Shmuel. The Grand Mufti: Haj Amin Al-Hussaini, Founder of the Palestinian National Movement. United Kingdom: Taylor & Francis, 2012, p. 180.
[59]. Matti Peled , "Annals of Doom : Palestinian Literature — 1917–1948," Arabica, T. 29 , fasc. 2 (June 1982): 178–80.
[60]. Herf, J. (2009). 'Nazi Propaganda for the Arab World,' p. 139.
[61]. "Nazis planned Holocaust for pre-state Israel." Reuters, via Ynet, Apr 8, 2006; Mallmann, K., Cüppers, M. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, pp. 124-125.
[62]. Cohen, M. J. (2014). "The Arabs and Nazi Germany," in "Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948." United Kingdom: Taylor & Francis.
[63]. Letter and special report, Chef der Sicherheitspolizei to Reichsführer SS, 21 Dec. 1942, BArch,. NS 19/186.
[64]. ג'ני לבל, "חאג' אמין וברלין" (1996) , פרק "שיגור צנחנים מאחורי קווי בעלות-הברית", עמ' 98.
[65]. שם, עמ' 192;
Jewish Frontier. (1952). United States: Labor Zionist Letters, Incorporated, p. 19; Midstream. (1994). THF. p. 10; Richard Mather, "Hitler's war against Jews continues in 'Palestine' ", The Jerusalem Post, March 16, 2015.
[66]. "Falastin Defends Nazism." The Palestine Post⁩, 31 October 1945⁩. (3);
"Jewish Press Is Censored; Arabs Free To Blast Truman." By Malkah Raymist, Youngstown Vindicator, ‎Dec 28, 1945. (10); Palestine. (1946). Vol. 3. United States: AZC, p. 3.
[67]. "צוואת היטלר – נר לדרכם", הצפה⁩, 2 בינואר 1946, (4);
"Arabs Like Hitler." B'nai B'rith Messenger, 1 February 1946. (18).
[68]. B'nai B'rith Messenger, July 12, 1946. (6).
[69]. "Arabic Press On Nazi Hangings." The Palestine Post, 18 October, 1946. (1).
[70]. אליעזר בארי, הקצונה והשלטון בעולם הערבי. ספרית פועלים, 1966, עמ' 46; מעריב⁩ 14 במרץ, 1949 (3);
The Australian Jewish News (Melbourne), 28 March 1947. (4). "High Nazi Officers Train Arab Units"; The Sentinel, 12 February 1948. "Reveal Arabs Getting Suppport From 'Black International' "; The Sydney Jewish News, 19 March 1948; Frantzman, S. J. (May 7, 2008). "Strange bedfellows," Jerusalem Post.
[71]. "רוח היטלר נלחמת בציונים", הארץ⁩, 16 בדצמבר, 1947, (2).

כתבות נוספות

ראיון עם פרופ' טליה איינהורן על משמעויות ההחלטה של בית הדין הבינלאומי בהאג מיום 26/1/2024

פרופ' טליה איינהורן, חברה קבועה באקדמיה הבינ״ל למשפט השוואתי, מבארת תחילה כי מדובר בבית דין שהוקם לצד ארגון האו"ם וסמכותו, המוגבלת למדינות שהסכימו עליה, נובעת מחוקתו הנספחת למגילת האו"ם. לענייננו, הסכמת ישראל ניתנה באמנת הג'נוסייד המקנה לבית הדין סמכות שיפוט לגבי השמדת עם (ג'נוסייד) בלבד

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט

1
0
מה אתם חושבים? נשמח שתגיבו.x

תחזית מזג האוויר

אפשר לבחור ערים מסוימות בלחיצה על המיקום

זמני היום