רצועת עזה מחזירה אותנו למציאות.
אחרי הדי המבצע ההרואי ברפיח התבשרנו היום על שלושה נופלים בדרום הרצועה, כלומר בחאן יונס.
אין ספק – ישראל הוכיחה יכולות מבצעיות גבוהות בחילוץ החטופים. דיוק, מודיעין טקטי, ביצוע מרשים של הימ"מ.
בכך ישראל הצטיינה רבות בשנים האחרונות. הבעיה שלנו אינה בטקטיקה, היא באסטרטגיה. שם אנחנו הרבה פחות מרשימים, בסוג של היפוך ביחס לחלק מהאויבים שלנו.
זה ניכר בהקשר המצומצם של רפיח ובהקשר המערכתי הכולל.
בהקשר של רפיח, די הולך ומתברר (שוב) כי אולי המנהיגות של חמאס שסיפרו לנו על כך שהיא נמצאת בחאן יונס, כבר אינה שם וכך לגבי חלק מהחטופים.
זו קצת תסמונת בית החולים שיפא בעזה שממנו דילג חמאס את מפקדיו וגם את החטופים.
מכאן ההבנה שרפיח היא חשובה, בהינתן שלא היתה כבר זליגה של מפקדים וחטופים לסיני דרך פילדלפי. זה תרחיש בהחלט אפשרי ואם כך הרי מדובר במשגה ישראלי בתפיסת המערכה האופרטיבית שלא לנתק כבר בשלבים מוקדמים של הלחימה את רפיח ממצרים דרך מהלך לשליטה על ציר פילדלפי.
כך או אחרת, מהלך ברפיח מחייב את ישראל לאבד זמן יקר שממילא בוזבז על הכשרת הלבבות המדינית, מול האמריקנים, המצרים והעולם הערבי, על מהלך מקדים לשינוע האוכלוסיה הפלסטינית ממוקדי הלחימה הצפויים והדבר הזה לוקח כאמור זמן. הרבה זמן שאבד.
בצד המואר יותר, נראה כי הדרג המדיני מצליח לפלס את הקרקע למהלך ברפיח. זה ממש תפור על נתניהו, איש התווך המובהק, להתנהל בין המהמורות השונות שחלקן אינן פשוטות כדי ליצור את תנאי האופטימום למהלך הצבאי. לרכך ולאמלל את האמריקנים, לחלץ מהמצרים הסכמות ולגייס כספים מהמפרציות. אבל, שוב, הזמן, הזמן האבוד…
מעבר לאופק מונחת האסטרטגיה הכוללת של ישראל. זה גם מעבר לרפיח מאחר ושורת גורמים ניצבים כבר על מסלול ההמראה ומתחממים לקראת היום שאחרי רפיח כדי לתבוע מישראל את מה שהוא מבחינתה הפסד במלחמה: מדינה פלסטינית במנהיגות משותפת של הרשות הפלסטינית וחמאס המכובס.
זה שם. ובעבור כך כולם מוכנים לשתף פעולה עם ישראל ולראות כיצד היא מקיזה את דמה ברפיח על מזבח הקמת המדינה הפלסטינית.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.