תהילה (שם בדוי) היא בת לאם יחידנית, שהביאה אותה לעולם באמצעות בנק הזרע, לאחר שקיבלה היתר הלכתי מרב. ההיתר הותנה בכך שהתרומה תהיה מגוי, ואכן בבנק הזרע אליו פנתה האם, בבית חולים הקריה, הובטח לה שהזרע הובא מגוי בחו"ל. לימים עבר הבנק לבית החולים איכילוב. כשהילדה גדלה והגיע להירשם לנישואין ברבנות, פנתה לאותו בנק זרע כדי לקבל אישור שאכן התרומה הייתה מגוי, והאישור הגיע. על סמך האישור הזה היא התחתנה ברבנות. 

כפי שפירטנו בכתבה הקודמת בנושא, ההליך היה צריך להיות כך: משרד הבריאות היה אמור להקים מרכז רישום ארצי בו ירוכז המידע על כל תרומות הזרע בישראל, ורשמי הנישואין ברבנות היו אמורים לפנות למרכז זה בכל מקרה של רישום נישואין של ילד מבנק הזרע, כדי לוודא שהמתחתנים אינם אחים חלילה. אלא ששני ה"אמור" הללו נשארו בגדר המלצות בהצעות חוק בלבד, ועד לשנת 2021 משרד הבריאות לא ניהל מרכז רישום ארצי וגם הרבנות לא בדקו כלום. כפי שנראה בסיפור שלפנינו, הם הסתמכו על המסמך שתהילה הביאה מבנק הזרע, לפיו התרומה הייתה מגוי. הלכתית, גם אם החתן נולד מאותו תורם זרע, הם לא נחשבים אחים. אך בריאותית, מן הראוי שמשרד הבריאות יאפשר לבדוק במרכז הרישום גם מידע כזה, כדי שגם אחים מאב גוי לא יינשאו זה לזה. בכל מקרה, הן הרישום על ידי משרד הבריאות והן הבדיקה על ידי הרבנות לא נעשו.

הסיפור ממשיך: יום אחד החליטה תהילה לעשות בדיקה גנטית, מתוך סקרנות ורצון להכיר את שורשיה. לתדהמתה, גילתה שאביה הוא יהודי-אשכנזי, ולא גוי מחו"ל כפי שהובטח לאמה. באמצעות הבדיקה היא גילתה שאחד ממכריה, בחור מאותו מגזר שיכול היה להינשא לה, הוא אחיה. לא פחות.

בנוסף, היא נפגשה עם התורם כדי להכיר את אביה הביולוגי, ומתברר שגם לו הובטח שהתרומה תלך לחו"ל. ילדיו מהנישואין, אף הם מאותו מגזר באותם גילאים, היו עלולים להינשא לאחיהם מתרומת הזרע. והם כלל לא היו פונים לבדיקה או מופנים לבדיקה של הרבנות, כיון שהם נולדו באופן רגיל מנישואין ולא מתרומה. השקר בסיפור הזה מסבך את כולם.

בנוסף, תהילה גילתה שאמנם אמא שלה קנתה את תרומת הזרע בבית חולים ציבורי בסכום פעוט של 100-150 שקלים, אך אצל אחות אחרת שלה, האם קנתה את מנת הזרע ב20,000 שקלים בבנק זרע פרטי. כלומר, בנוסף לכל הבעיות הללו ייתכן שגם אינטרס כלכלי גורם לחלוקת הזרע לכמה שיותר נשים והבנק הציבורי מוכר הלאה את מנות הזרע.

פנינו לכל הגופים המעורבים בסיפור, להלן תגובתם.

משרד הבריאות הגיב: "למשרד הבריאות אין כל אפשרות להתייחס לטענות בנושא המקרה הפרטני, שלפי הטענות התרחש לפני למעלה מ-20 שנה, והמסקנות מבוססות (לפי הנטען) על בדיקה גנטית שמהותה, אמינותה ותוצאותיה – לא ידועות ולא ברורות. לגופו של עניין, כיום ננקטים צעדים שונים שמטרתם להגביר ציות להנחיות העדכניות בנושא ניהול בנקי זרע וקבלת תרומות, בניהם מאגר רישום של תורמי זרע במשרד הבריאות שתפקידו למנוע מצב שבו תורם יתרום זרע ביותר מבנק זרע אחד, דבר שאסור על פי חוזר מנכ"ל משנת 2007. משרד הבריאות מגדיר כללים ליבוא של זרע וביציות לישראל ומפקח על כך, אך אינו יכול לפקח על קבלת תרומות כאלה אם היא מבוצעת כולה מחוץ לישראל".

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "בהסתמך על הרישום בבנק הזרע של כרטיס התורם וכרטיס הנתרמת ואישור הממצאים עם מנהל בנק הזרע הקודם, פרופ' חיים יעבץ.

1. תורם הזרע שבחרה האמא הוא ישראלי ממוצא רוסי. אביו של התורם יהודי ואמו לא יהודייה, כך שעל פי ההלכה התורם נחשב גוי.
2. חל איסור על מכירת זרע לחו"ל ומעולם לא נמכר זרע תורם מהבנק שלנו לחו"ל.
3. יתכן ובלי ליידע את הבנק שלנו, התורם נתן דגימות בבנק זרע אחר. לתורמים הובהר שאסור לתרום ביותר מבנק אחד בארץ, אבל רק מתחילת שנת 2022 הקים משרד הבריאות מנגנון לבדיקה ומניעה של אפשרות כזו.
4. בבנק הזרע שלנו אנו מקיימים את ההנחיה של משרד הבריאות להגביל את מספר המטופלות מאותו התורם על מנת למנוע ריבוי אחאים.
5. בנק הזרע שלנו הוא ציבורי ומכירת מנות הזרע למטופלות אינה לשם עשיית רווחים ולכן המחיר היה ונשאר צנוע יחסית. אין לנו שום קשר למחיר שגובים בנקי זרע פרטיים".

פנינו לתהילה עם התגובה של בית החולים איכילוב, והיא טוענת בתוקף שאביה הביולוגי הינו יהודי על פי ההלכה והבנק ידע על כך, ותגובת בית החולים היא שקרית.

מהרבנות הראשית לישראל בחרו שלא להגיב לכתבה, על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לקבל את תגובתם. כשזו תתקבל, היא תפורסם מיד.

האזינו לשיחה המלאה, בה מספרת תהילה את הסיפור המצמרר שלה