החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית שלא להחליט בנושא ההפלות, והעברת ההחלטה בנושא לכל מדינה בהתאם להשקפתה ולאופי מצביעיה, הסעירה את העולם כולו. אבל יותר מכולם, הסעירה החלטת ביטול "רו נגד וויד" את הרחוב האמריקאי.

בית המשפט העליון ביטל את הפסיקה של 1973 ואת כל הפסיקות שהסתמכו עליה מאז; המשמעות המיידית היא שכל 50 המדינות בארה"ב יהיו רשאיות לחוקק חוקים כראות עיניהן לגבי התנאים שבהם ניתן יהיה לבצע הפלות. בחלק מהמדינות כבר העבירו לפני שנים חוקים "רדומים" שלמעשה מותנים בביטול הפסיקה של 1973. עתה החוקים המותנים האלו ייכנסו לתוקף כמעט באופן מידי.

https://tovnews.co.il/%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%aa/

החלטת שופטי בית המשפט העליון עברה ברוב מוחלט, שישה שופטים מול שלושה. ההצבעה על החוק אינה מקרית, והיא תוצאה של עבודה ארוכת שנים מהצד השמרני והדתי המשתייכים למחנה הרפובליקנים בארה"ב. מתוך תשעת השופטים העליונים, שישה הם קתולים, שניים יהודים ואחד פרוטסטנטי. שיעורם של השופטים הקתולים בקרב שופטי העליון אינו תואם את שיעורם באוכלוסייה שעומד על 22 אחוזים בלבד. אין זה צירוף מקרים, מצב זה התאפשר באמצעות החלטה מודעות של התנועה הדתית והשמרנית לשנות את הרכב בית המשפט העליון כך שיבטא את תפיסת עולמם.

התנועה השמרנית מחזיקה בעמותות המזהות ומסמנות שופטים עוד בתחילת דרכם המשפטית. מטרת העמותות לזהות שופטים התואמים לתפיסת עולמם השמרנית על ידי בחינת פסיקותיהם המבטאות את עמדתם. מטרת הזיהוי המוקדם היא לנסות ולמנות שופטים בהמשך שלא במהרה ישנו את עמדתם לעמדה ליברלית לכשיגיעו לוושינגטון האולטרה-ליברלית ויעמדו בלחצים מבחוץ. בנוסף, הם יבחרו בשופטים קתולים כדי שהם לא ימהרו לשנות את עמדתם בשונה מנוצרים פרוטסטנטים, אשר רובם חילונים יותר ופרוגרסיביים יותר.

הפירות אותם קצרו בתנועה השמרנית הם תודות לשלטונו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שבמהלך ארבע שנות כהונתו הצליח למנות שלושה שופטי עליון מהצד השמרני. תודות למינוייו נוצר רוב מוחלט לצד השמרני, וכך הצליחו בבית המשפט העליון להפוך את החוק "רו נגד וויד".

https://tovnews.co.il/%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99-%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%96%d7%a8%d7%a2-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%9e%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%90/

אלא שהוויכוח על ההפלות בחברה בארה"ב עמוק יותר מהצבעה למפלגה כזאת או אחרת. הוויכוח הוא בין זכות האישה על גופה לבין זכות העובר לחיות. שני הצדדים בטוחים בצדקתם, וכל אחד מהם רואה את הזכות שעומדת מול עיניו כמהותית והחשובה ביותר.

המתנגדים להפלות, הצד הנוצרי-שמרני, רואים בעובר אדם שווה זכויות וחסר ישע, שאין ביכולתו להשמיע את קולו או להתנגד, והם אלה שבאים להשמיע את קולו. מבחינתם, הפלה היא רצח לכל דבר ועניין, כיוון שיש אדם ברחמה של האישה. הם לא נגד האישה, הם פשוט בעד החיים (pro-life כהגדרתם).

לעומתם, מן הצד השני נמצאים התומכים בהפלות, או יותר נכון תומכים בזכות האישה לבחור מה לעשות בגופה. אמירתם המוכרת "הגוף שלי – הבחירה שלי" ("my body- my choice") מעבירה את המסר כי בעיניהם האישה הנושאת את העובר, יש לה את הזכות לקבוע מה יעלה בגורלו כיוון שהוא נמצא ברחמה. בנוסף, הם טוענים כי הבחירה לאסור הפלות יוביל לתמותת נשים רחבה כי נשים ייפנו למקומות לא מוסדרים בשביל להפיל וזה ייצור סיבוכים רבים. יתר על כן, לדבריהם הפגיעה תהיה בנשים מוחלשות, שלא יהיה ביכולתן לנסוע מאות רבים של קילומטרים למדינות אחרות, פרוגרסיביות יותר, בשביל לעבור הפלה. גם ההתעלמות של מדינות רבות מכך שהריונות רבים נגרמים מאונס או גילוי עריות, מעוררות אמוציות רבות.

https://tovnews.co.il/%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%94%d7%96%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%9d-%d7%94%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%92-%d7%95%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%97/

ניתן לראות את הקרע העמוק המתרחש בחברה בארה"ב באמצעות מכתב חריג שכתב אחד מהדמויות הקתוליות הבכירות בארה"ב, הארכיבישוף של סן פרנסיסקו, לננסי פלוסי הקתולית, יו"ר ועד בית הנבחרים בארה"ב. במכתבו פנה אליה הארכיבישוף ואמר לה שבעקבות בחירתה לתמוך בהפלות הוא אוסר עליה להשתתף במיסה הקתולית – צעד חריף שהוא בעצם חרם כנסייתי. הארכיבישוף הסביר לה כי על פי האמונה הקתולית, מהרגע הראשון של ההתעברות יש לשמור על החיים של העובר בזהירות רבה, והבחירה להפיל תינוק היא רצח. בבחירתה לתמוך בהפלות, היא חוטאת לאמונות הנוצריות והעובדה כי היא פעילה ציבורית ומחוקקת בנושא זה היא חטא חמור. על כן, אין היא רשאית לגשת ל"קודש הקדוש".

בעיניים יהודיות, הפסיקה בארה"ב היא יותר מדי "שחור לבן". כך, למשל, הבחירה של מדינת אלבמה להוציא מחוץ לחוק כל הפלה, אלא אם חייה של האישה בסכנה, מרחיקת לכת. גם הניסיונות להוסיף תיקון לחוק כדי שיכלול חריגים במקרי אונס וגילוי עריות נדחו. העונש לביצוע הפלה הוא שבמידה ורופא יבצע הפלה, הוא מסתכן בעונש מאסר של עד 99 שנים. כלומר, האנס שהיה שותף להבאת העובר לחיים, יקבל עונש פחות יותר מהרופא שיהיה שותף להפלה.

הבחירה שלא להתייחס למקרי קיצון, כמו אונס או גילוי עריות, או הבחירה שלא לתת את האפשרות למצבים רפואיים מורכבים כמו למשל עובר עם מום קשה שלא ישרוד לאחר הלידה, היא קשה לעיכול. כיוון שבנושא של חיים ומוות, צריך שתהיה התייחסות מורכבת, הן לאישה הנושאת בתוכה את החיים, והן לעובר שהוא "בר-חיות".