ד"ר מוטי קידר מזהיר מפני תחושת אכזבה הולכת וגוברת בקרב מדינות המפרץ מהתנהלותה של ארצות הברית בזירה האיראנית. לדבריו, מאחורי מילות החיבה, הנאומים וההצהרות הגדולות של וושינגטון, מסתתרת מדיניות חוץ קרה – שבמרכזה אינטרס כלכלי, לא אסטרטגי.

קידר מסביר כי מאז תקיפת מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר 2019, מדינות המפרץ ממתינות למענה ממשי מול האיום האיראני – מענה שלא הגיע. במקום זאת, ארצות הברית מקדמת הסכם נשק אדיר ממדים בשווי 142 מיליארד דולר, פי כמה וכמה מהסיוע הביטחוני שניתן לישראל.

המסר שמתקבל בעולם הערבי, לפי קידר, הוא ברור: ארה"ב לא מתכוונת לספק הגנה ישירה מול איראן, אלא מציעה כלי נשק כדי שהמדינות באזור יגנו על עצמן – תוך שהיא מקדמת במקביל משא ומתן עם טהראן, מהלך שמגביר את החשש מפני איראן גרעינית.

בעיני מקבלי ההחלטות במפרץ, מדובר בציניות אסטרטגית. ארצות הברית מייצרת איום, ממתנת אותו באמצעות הסכמים רכים מול איראן – ואז מוכרת נשק למדינות החוששות. תחושת הרמייה ברורה: נאומים יש, מעשים אין.

גם קטר והאמירויות לא קיבלו את מה שביקשו. קטר ביקשה את סיום הלחימה בעזה – ונדחתה. האמירויות ביקשו ערבויות מול איום גרעיני איראני – ולא נענו. קידר סבור כי בסופו של דבר, כל ההבטחות להשקעות או שיתופי פעולה ייגמרו בהיקפים נמוכים משמעותית מהמצופה – אם בכלל.

לסיכום, הוא מדגיש כי מדינות המפרץ לא מחפשות עוד מילים יפות. הן דורשות צעדים פרקטיים, התחייבויות ברורות, ומעל הכול – הרתעה מול איראן. אם לא יקבלו זאת מארה"ב, הן יחפשו זאת במקום אחר.