בטורים האחרונים שלי כאן, כתבתי על תחיית הקודש המתרחשת במדינתנו בתחומים שונים ומגוונים – בצבא, במסעדות, בעולם המוזיקה ועוד. אני משתדל לעזור לסגל מבט עם משקפיים אמוניות, וראייה שמתבוננת לעומק ולא מסתנוורת מהחיצוניות. מי שהתרגל לצרוך תקשורת בלי חשיבה ביקורתית, עלול לחשוב שהכול במדינה כאן רע, וחלילה יהיה כאן עוד יותר רע. יש אנשים שממש מתפרנסים מהמקצוע הזה של חיפוש הרע והבלטתו. אך מי שמאמין בה׳ יתברך יודע שהוא אוהב את עם ישראל ומצעיד אותנו לעבר הגאולה. ומי שמעמיק בספרים הקדושים יודע שאנחנו נמצאים בתקופת שיבת ציון, ורואה את קיבוץ הגלויות שיש בעם ישראל בעשרות השנים האחרונות – תופעה פלאית וייחודית בהיסטוריה העולמית, בה עם שגלה מארצו, שב אליה מעשרות מדינות שונות, חוזר לשפה התנ״כית שלו ולתרבות היהודית שלו. יש לדעת ששלב קיבוץ הגלויות הוא רק תחילת הגאולה, ממש לא הסוף שלה. הקיבוץ של עם הקודש בארץ הקודש מייצר מציאות של תחיית הקודש – רצון של יהודים רבים לשמור תורה ומצוות. בדיוק כמו שבתקופת הגלות היו יהודים שפשוט נמאס להם לחיות בארץ נכר והם הרגישו זרים בה – כך בתחיית הקודש יש הרבה מאוד יהודים שמרגישים חסרים בלי תורה ומצוות. הם מתחילים ללכת לבית הכנסת, לשמור כשרות, לשמוע שיעורי תורה, לשמור שבת וטהרת המשפחה.

מה גרם להם לעשות את זה? אותה סיבה שגרמה ליהודים להרגיש שהם זרים בגלות – הקב״ה החליט להחיש את קץ הגאולה, ו"פתאום קם אדם בבוקר, הרגיש שהוא עם והתחיל ללכת". שינוי התודעה הקולקטיבי של יהודים בכל רחבי העולם, למאוס בגלות ולעלות לארץ ישראל – זהו מעשה אלוקי. עם ישראל מפסיק לחשוב שהוא אוסף של פרטים מנותקים, אלא מתחיל להיזכר שהוא עם, ושהוא צריך ארץ – והארץ הזו יכולה להיות רק ארץ ישראל, כי היא מתאימה לאופי הפנימי שלו. כמו עץ מיוחד שצריך אדמה מאוד מיוחדת כדי להוציא פירות. השלב הראשון החל לפני 150 שנה – תחיית החול – העם חזר לארץ והתחיל להיבנות בתוכה. ועכשיו החל השלב השני – החזרה אל הקודש. היהודים שחיים בארץ ישראל מרגישים חסרים בלי תורה ומצוות, והם מתחילים לקיים מצוות. למה? זו אותה דחיפה אלוקית שגרמה לעם ישראל לשוב לארצו, ועכשיו היא משיבה אותו לאמונתו. מי שלא הקשיב לקול ה׳ שקורא בהיסטוריה ולא עלה לארץ ישראל – נשאר בגלות ולא היה שותף לקב״ה בגאולתו. וכך גם היום – מי שלא פועל בתחיית הקודש אלא נשאר תקוע בקומת החול – הוא בסוג של "תפיסה גלותית". הוא תקוע בעבר ועוד לא השתחרר מהקונספציה. המציאות כל הזמן מתקדמת על ידי הקב״ה, ועלינו לשים לב לשינויים ולהתקדם יחד איתם לעבר הגאולה.

חשוב להסביר משהו – לא אנחנו מחזירים את עם ישראל בתשובה, זה הקב״ה. הוא פועל את הפעולה הזו. התפקיד שלנו זה רק לתת מענה לאנשים שמרגישים את הדחיפה האלוקית בתוכם. הם רוצים להניח תפילין, רוצים שיביאו להם ציציות, רוצים שיתנו להם נרות שבת ורוצים ללמוד בחברותא. השאלה – איפה אנחנו בסיפור? האם אנחנו מציעים להם או שחוששים שיאשימו אותנו ב"הדתה"?

יש לשים לב למניפולציה המרושעת הזו שנקראת "הדתה". גורמי שמאל קיצוני ואנשים רעים החליטו להאשים את הדתיים בכפייה דתית, בשינוי צביון של מקומות עבודה ושכונות. האמנם הדתיים או החרדים יצרו את הצורך הרוחני של יהודים לשוב למסורת אבותיהם – או שהם רק נתנו מענה למי שדורש? המניפולציה הזו מאשימה את היהודים שנותנים מענה רוחני – בכפייה. זהו שקר מוחלט. זה כמו להאשים את הסוכנות היהודית שמעלה יהודים לארץ – בשינוי הצביון היהודי בחו״ל. מי שרוצה להשאיר יהודים בחו״ל או לנתק אותם ממסורת אבותיהם – הוא אדם גלותי ולא מעודכן. הוא פועל הפוך ממגמת אלוקי ישראל בהיסטוריה האנושית, וממילא אין להקשיב למזימותיו ועצותיו. יתרה מכך, הניסיון של כל מיני ארגונים לעצור את ההתחזקות הרוחנית – לא יצלח. משום שהם לא נלחמים בבני אדם, אלא במגמה האלוקית של ה׳ לגאול את עמו מבחינה גשמית ורוחנית. עצת ה׳ – היא תקום ותעמוד. לכן בע״ה לא נירתע מכל אלו שמאשימים אותנו ב"הדתה", נמשיך לתת מענה רוחני לכל דורש, ולא נחניק את הצרכים הרוחניים של יהודים חלילה.

שמעתי בשם הרב צבי טאו שליט״א שאמר לאחד הרבנים שעוסק בתשובה: "תחזיקו חזק – עוד מעט יגיע מבול", כלומר הגעה המונית של בעלי תשובה. בע״ה נעשה ונצליח.