נתחיל מהסוף: קחו עכשיו את הטלפון, חפשו באנשי הקשר שני חברים, אולי כאלה שפחות מחוברים ביום-יום, והזמינו אותם אליכם לתיקון ליל שבועות ולסעודת החג. פעמים רבות הריחוק לא נובע מהתנגדות, אלא פשוט מאי-היכרות.

קיים כיום פער בלתי נתפס בעם ישראל. מצד אחד, אנו עדים להתעוררות נשמתית של חלקים גדולים מאוד בציבור, שמחפשים חיבור ומתעוררים מכוח נשמתם. מנגד, אנו ניצבים מול תוצאותיה של מערכת חינוך שגידלה דורות לבורות עצומה בכל הנוגע לשורשים שלנו. אל הפער הזה נחשפתי במלוא עוצמתו לאחרונה, כששוחחתי עם אחד הלוחמים בגדוד על מעמד הר סיני.
מדובר בבחור בן 19, אדם חכם עם מידות טובות. הוא אמר לי בכנות: “הרב, אני מאוד ציוני ואוהב את עם ישראל, אבל לא מתחבר לדת. כל הניסים האלה.. קשה לי להאמין שזה קרה. זה לא רציונלי ולא מסתדר לי”.

במקום להיכנס לפלפולים מורכבים, התחלתי לדבר איתו על הדברים הפשוטים ביותר, אלו שלצערנו נשכחים בגלל “ההבל העולמי” (כדברי הרמח״ל), התקשורת והבורות במערכת החינוך. דיברתי איתו על מעמד הר סיני. הסברתי לו שאנו יודעים על האירועים לא מאמונה עיוורת, אלא מכוח המסורת. סיפרתי לו שהיו שם 600,000 גברים, ויחד עם נשים וטף מדובר במיליוני אנשים שכולם שמעו את בורא עולם.

הלוחם הסתכל עליי בפליאה ושאל: “מה? היו שם כל כך הרבה אנשים?”
עניתי לו: “נראה לך הגיוני שכל כך הרבה אנשים ישקרו אחד לשני? שהורים ישקרו לילדים שלהם וכולם ימציאו את אותו סיפור?”
הוספתי והסברתי לו את הפלא ההיסטורי: התפזרנו בכל כך הרבה גלויות, קהילות נותקו אחת מהשנייה למשך אלפי שנים, וכשחזרנו לארץ ישראל מצאנו את אותה תורה, אותה שבת ואותם תפילין. למעט שינויי נוסח קלים כל עיקרי האמונה, ו99% מהמצוות המרכזיות נותרו זהים. איך אפשר להסביר את זה בלי מסורת אמתית שלא נקרעה?
החייל, ששמע בפעם הראשונה בחייו על מעמד הר סיני בגיל 19, נכנס לגוגל תוך כדי השיחה כדי לבדוק את הנתונים. הוא ראה שאכן מדובר בהתגלות להמונים ואמר לי: “תשמע, פתחת לי את הראש, לא חשבתי על זה”.

הדברים (המבוססים על גישת ריה”ל בספר הכוזרי) נכנסו לליבו. עד כדי כך, שזמן קצר לאחר מכן הוא בחר להעלות את התובנות שלו לחשבון האינסטגרם שלו ולשתף את חבריו. אלו הדברים שהוא כתב, מילה במילה:
״מסורת? – הייתה לי היום שיחה עם הרב של הגדוד. שיחה שלא חשבתי שתשפיע עליי ככה. דיברנו על אמונה, ואמרתי לו את האמת, אני מאוד ציוני, ואני מאוד אוהב את העם שלנו, אבל אני לא מצליח להתחבר לדת, הרבה דברים שם מרגישים לי כמו סיפורים, ופחות כמו הוכחות.
ואז הוא אמר לי משהו שעצר אותי.
הוא אמר לי שהעם שלנו לא התחיל מאמונה הוא התחיל ממסורת. לא מרעיון, לא מתיאוריה, אלא ממשהו שעובר מאדם לאדם, מדור לדור, ושנים על גבי שנים. ישר קפצתי עם כל מה שלא הסתדר לי ים סוף, עשר המכות. כל הדברים שתמיד הרגישו לי לא הגיוניים. ואז הוא זרק לי משפט שלא יצא לי מהראש. ההתגלות של אלוהים בפני עם שלם, יותר מ־600,000 אנשים. ואז הוא שאל אותי אם זה היה שקר, אתה לא חושב שהיו יודעים? נשארתי בלי תשובה. אבל מה שתפס אותי זה לא הוויכוח אם זה קרה או לא. זה ההבנה שאני מסתכל על זה לא נכון. כי גם אם זה אמיתי וגם אם לא זה מה שהם הרגישו באותו רגע. התחושה הזאת עברה מדור לדור, עד היום. ועד היום יש אנשים שמרגישים ומאמינים בזה. אני כל הזמן שואל את עצמי אם זה אמיתי או לא, אם זה הוכח או לא אבל אולי זו לא הנקודה בכלל. כי בסוף יש פה עם שעבר הכל; גלות, מלחמות, אובדן, ועדיין מחזיק באותן מסורות. יהודי מרוסיה, יהודי מאיטליה, יהודי מברזיל. כולם מחזיקים באותם תפילין, אולי בצורה קצת שונה, אבל עם אותו שורש. וזה גרם לי להבין משהו. אני לא חייב להכריע עכשיו אם כל דבר קרה בדיוק כמו שכתוב. אני גם לא חייב לבטל את זה רק כי אין לי הוכחות. אני כן מבין שיש פה משהו הרבה יותר גדול, מסורת שחיה אלפי שנים. מסורת שלא נשברה. אף פעם. ומשהו שמחזיק כל כך הרבה זמן, ועובר כל כך הרבה דורות אי אפשר לזלזל בו. אולי זה לא רק שאלה של אמת או לא אמת. אולי זה שאלה של שייכות. אמת או לא זה ממשיך עד היום״.

עד כאן דבריו. לאחר מכן הוא סיפר לי שאין לו תפילין ושהוא מעוניין להניח. דיברתי איתו על פעולת הזרוע הנטויה שנמשכת מיציאת מצרים עד הגאולה העתידה שאנחנו נמצאים בתוכה.

בחג השבועות, כשכולם מחפשים שיעורים מפולפלים ומורכבים, החובה שלנו היא לדבר דווקא על הדברים הפשוטים הללו. להודיע לעם ישראל את היסוד הבסיסי ביותר, שה׳ יתברך דיבר עם עם שלם ונתן לנו תורה, שהיא תעודת הזהות שלנו. כי את הדבר הפשוט והיסודי הזה, רבים פשוט מעולם לא למדו. הכל מתחילת מהשייכות לעם ישראל ולמסורת ישראל.
חג שמח!

לתרומה ל”ראש יהודי” – להפצת אור היהדות בתל-אביב ולקירוב לבבות