מיכה קובי, בכיר השב"כ לשעבר, מציג תמונה מטרידה של תופעה מתמשכת בצמרת מערכת הביטחון הישראלית: בכירים לשעבר, בעיקר מראשי השב"כ, צה"ל והמערכת המדינית, שבוחרים לתקוף את המדינה ואת מדיניותה מיד עם פרישתם – ובכך מחלישים את הלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית.

לדרי קובי, חלק מהדוברים הפכו לדמויות ציבוריות שמובילות קו אנטי־ממשלתי חריף, ולא פעם מתיישרים עם אג'נדה שמאלית קיצונית – למרות שמדובר באנשים שהובילו בעצמם את מערכת הביטחון. קובי מצביע על כך שחלקם הגיעו מהשמאל מלכתחילה, אך אחרים עברו שינוי חד רק לאחר עזיבתם את השירות. בין אם הסיבה היא אכזבה אישית, חיפוש אחר "ג'וב" ציבורי או רצון להשתלב בתרבות הפוליטית החדשה – התוצאה, לדבריו, הרסנית.

קובי מצביע גם על דפוס שבו בכירים לשעבר מיישרים קו עם קמפיינים כמו מחאת קפלן, ולעיתים נראה כאילו הם מבקשים לרצות את האקלים התקשורתי או החברתי החדש. תופעה זו, אינה רק מעוררת שאלות ערכיות, אלא מייצרת נזק ממשי למדינת ישראל – מול העולם הערבי, מול דעת הקהל הבינלאומית ואף בתוך תהליכים כמו הסכמי אברהם.

הוא מזכיר שמאמרים והצהרות של אנשי ביטחון לשעבר, כגון אהוד ברק, יאיר גולן, בוגי יעלון ודן חלוץ, מצוטטים בתקשורת העולמית ובדו"חות של ארגונים עוינים – תוך שהם משמשים חומר גלם לביקורת נגד ישראל.

קובי מסכם בתחושת דחיפות: ככל שהתופעה מתרחבת, כך השפעתה המסוכנת גוברת. הוא קורא להכיר בכך לא רק כאיום תודעתי אלא גם כאתגר ביטחוני אסטרטגי.