אל"מ (במיל') רונן כהן מציב מראה חדה בפני התפיסה המדינית והביטחונית הרווחת, וטוען כי הפנטזיה על שלום ופשרות עם הסביבה הערבית מבוססת על אשליה. לטענתו, אם היו מתקיימות בחירות חופשיות ודמוקרטיות באמת – ביהודה ושומרון, ברצועת עזה, במצרים ואפילו בירדן – התוצאות היו מצביעות באופן ברור על שליטה של גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים. בין אם חמאס, האחים המוסלמים או תנועות דומות, הציבור הערבי באזור תומך ברובו בגורמים אלה, לאו דווקא משום כישלונות מדיניים אלא בשל זהות אידיאולוגית עמוקה.

כהן מדגיש כי לא מדובר במחלוקת טקטית או פוליטית, אלא בתשתית תודעתית שונה לחלוטין. לדבריו, מרבית האוכלוסייה הערבית סביב מדינת ישראל רואה ביהודים נוכחות בלתי לגיטימית, ומבקשת להעלים את קיומם מהמרחב – לא לנהל איתם הסדרים או שותפות. לכן, לדבריו, כל ניסיון לכפות על הסביבה ערכים של ליברליזם, שלום או דמוקרטיה – הוא שגוי מעיקרו.

בזירה הביטחונית, כהן מציג גישה אסטרטגית הפוכה לגמרי מזו שהובילה להסכמים בעבר. הוא טוען כי הדרך להחליש את שלטון חמאס ברצועה איננה באמצעות פשרות או שיח, אלא על ידי יצירת מציאות מבצעית שתבודד את הארגון מהאוכלוסייה. לדבריו, יש למקד את השליטה של צה"ל בדרום הרצועה – שם מצטברת רוב האוכלוסייה – ולשלוט בצורה מוחלטת על הסיוע ההומניטרי.

הוא מזהיר מפני מצב שבו ישראל תיכנע ללחצים ותחזור שוב למרכז הרצועה או תתפזר בזירות פעולה לא ממוקדות – מהלך שכבר הוכח ככישלון בעבר. לדבריו, רק באמצעות ניהול מבצעי מדויק והבנה שאין מדובר בקומץ טרוריסטים אלא ברוח כללית תומכת – ניתן יהיה לייצר שינוי אמיתי בשטח.