פרופ' אשר כהן מצביע על קושי מתמשך שבו ניצבת מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. לדבריו, ישראל נבחנת באופן שונה מכל מדינה אחרת, ומופעל עליה סטנדרט כפול אשר אינו חל על מדינות אחרות – גם כשמדובר במצבי לחימה ובחיסול מטרות טרור.

כהן מביא דוגמה ממדיניות אמריקנית, בה חיסול הנהגת דאעש כלל גם את הפצצת הבניין כולו, תוך הבנה שהמטרה הצבאית מצדיקה את הפעולה. מנגד, כשישראל מבקשת לפעול נגד גורמים דומים בעזה או במוקדים אחרים, היא נתקלת בלחץ מוסרי ובינלאומי מוגבר, לעיתים תוך התעלמות מהמציאות המבצעית ומאופיים של האיומים.

לטענתו, בעוד שבעולם מקובל לדאוג לפינוי אזרחים מאזורי לחימה, רק במקרה של ישראל מופעל לחץ להשאיר את האזרחים במקומם. הוא מתאר מציאות בה אזרחים משמשים ככלי נשק תודעתי נגד ישראל, תוך הפעלת מניפולציה מוסרית שמבוססת על תמונות אזרחים נפגעים ולא על ניתוח צבאי של האיומים.

כהן מזהיר כי ההתייחסות הסלקטיבית כלפי ישראל לא נובעת בהכרח ממדיניות רשמית של מדינות זרות, אלא ממסגרת תודעתית גלובלית שמעדיפה את הנרטיב של קורבנות אזרחיים על פני התמודדות עם ארגוני טרור רדיקליים.