בעוד בעולם יש מי שמפרש את הפגיעה האחרונה באיראן כהישג ישראלי שמרחיק את טהרן מהפצצה – ד”ר מוטי קידר מציע קריאה הפוכה של המציאות. לדבריו, דווקא ההשפלה שספגו האיראנים והעובדה שפרויקט הגרעין שלהם הותקף, הגבירו אצלם את הנחישות להשלים את פיתוח פצצת האטום.
קידר מעריך כי איראן לא ויתרה על הפרויקט – להפך. היא תעשה כל שביכולתה כדי להשיג נשק גרעיני: בין אם באמצעות ייצור עצמי, בין אם ברכישת רכיבים ומומחים מחו”ל, ובין אם – בתרחיש הקיצוני – ברכישת פצצה מוכנה ממדינה אחרת.
עוד מעריך קידר כי בטהרן לא רק פועלים להשיג את הפצצה, אלא גם מתכננים תזמון פוליטי לפרסום ההישג. לדבריו, ישנה סבירות גבוהה שאם יצליחו להגיע ליעד, הם יבחרו לחשוף זאת סמוך למועד הבחירות בישראל – בניסיון להשפיע על דעת הקהל ולהביא להחלפת ראש הממשלה בנימין נתניהו.
המסר שעולה מדבריו ברור: מי שחושב שההרתעה הישראלית עצרה את איראן – מתעלם מהדינמיקה הפסיכולוגית הפועלת בטהרן. במקום להיכנע, האיראנים נחושים לנקום – לא רק צבאית, אלא גם בזירה הפוליטית והסימבולית.
עם כל הכבוד הדמיון כאן רץ שעות נוספות.
זה מתחיל להזכיר לי את קיץ 1967.
מציע להירגע קצת – צפון קוריאה איננה מתאבדת.
מדינה שתחלום ״למכור״ נשק גרעיני יודעת שהיא תיכנס לסכנה קיומית ואפשרות השמדה
זו חכמה קלוקלת. האם מדינה שהיא פרוצה אוירית, תוכל להגן על פצצה שהיא תרכוש? האם בישראל לא מעלים את האפשרות הזאת? עדיין יש אצל מספר לא מבוטל של אנשים, של ונהיה בעינינו כחגבים! האם גם אחרי כל מה שראינו? לא יאומן.
הפחד ומשול
די
עד כאן