ד”ר מוטי קידר מציג זווית בלתי שגרתית ביחס לעתיד עזה וטוען כי התקווה האמיתית של ישראל אינה טמונה רק בפעולה צבאית ישירה, אלא במהפכה פנימית שיכולה לצמוח מתוך החברה הפלסטינית עצמה – ובעיקר מתוך החמולות המקומיות.

לדבריו, ככל שהמלחמה מתמשכת, גובר הזעם ברחוב העזתי כלפי הנהגת חמאס שנתפסת כמי שגררה את הרצועה לחורבן במתקפת ה־7 באוקטובר. החורבן, ההרג והסבל שפקדו את האוכלוסייה האזרחית – מעוררים שאלות קשות ומחלחלים גם בקרב אנשי חמולות בעלי השפעה.

קידר מציין כי כבר כעת ניתן לזהות סימנים של אתגור ההגמוניה של חמאס – במיוחד באזור חאן יונס – הן בהתבטאויות פומביות והן במעשים. אף שאנשי החמולות אינם פרו־ישראלים או ציונים, יש להם עניין ברור בשיקום הסדר ובסילוק שלטון שמוביל את הרצועה לאבדון.

לטענתו, ראשי החמולות מחזיקים בעמדת כוח ייחודית המאפשרת להם לפעול בצורה שחמאס יתקשה להתמודד עמה – בניגוד לצה”ל, שידיו כבולות לעיתים בשל מגבלות משפטיות שמטילה הפרקליטות הצבאית.

המסקנה של קידר חדה: השינוי בעזה לא יגיע מבחוץ אלא מבפנים. רק כוחות מקומיים, בעלי השפעה עממית עמוקה, יכולים לפרק את חמאס מבפנים – וישראל צריכה לדעת איך לעודד, לאותת ולתעל את המגמה הזו לכדי שינוי אמיתי.