המזרחן ד”ר מרדכי קידר מתאר את התפתחות המערכה באיראן כמהפך אסטרטגי במעמדה של ישראל במזרח התיכון. לדבריו, עברה ישראל ממצב של זהירות ואף חשש מפני עימות ישיר עם איראן, למציאות שבה היא נתפסת כגורם ההרתעה המרכזי באזור.

קידר מציין כי בעבר שררה במערכת הביטחון תפיסה שלפיה פעולה רחבה נגד איראן עלולה להביא להשלכות חמורות ואף לאיום קיומי על ישראל. לדבריו, באותה תקופה נשמעו גם עמדות בכירות שהזהירו מפני כל צעד התקפי שעלול להצית עימות אזורי רחב. אולם במציאות הנוכחית, התמונה השתנתה לחלוטין וישראל נתפסת בעיני גורמים רבים במזרח התיכון ככוח הצבאי המשמעותי והמרתיע ביותר באזור.

בדבריו מתייחס קידר גם למערכת היחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לדבריו, בפגישה של שעתיים וחצי בין השניים גובשו עקרונות הפעולה האסטרטגיים במערכה, תוך הבנה כי ארצות הברית תעניק לישראל גיבוי רחב בזירות שונות, באוויר, בים וביבשה.

עם זאת, לצד ההישגים האסטרטגיים שתיאר, מותח קידר ביקורת על השיח הציבורי בישראל. לדבריו, בעוד שישראל מנהלת מהלכים דרמטיים בזירה האזורית,   בישראל מושכים את נתניהו לדיונים בבית המשפט על עניינים מטופשים ושוליים.

קידר מדגיש כי יכולת להשיג הסכמות בינלאומיות מסוג זה, מחייבת הנהגה בעלת חזון ויכולת מדינית גבוהה. לשיטתו, ההישגים האסטרטגיים שרושם נתניהו לאחרונה, אינם מקריים אלא תוצאה של מדיניות מתמשכת.

בהסתכלות רחבה יותר על ההיסטוריה האזורית מעריך קידר כי תקופה זו תיזכר בעתיד כשלב משמעותי בעיצוב המזרח התיכון החדש. לדבריו, בתולדות האזור עשוי נתניהו להיזכר כמי שתרם לבלימת התפשטות ההשפעה השיעית ולהגנה על המדינות הסוניות מפני התחזקותה של איראן ובעלות בריתה.