פרופ’ משה כהן אליה טוען כי נקודת המפנה במבנה הכוח בישראל החלה בשנת 1977, לאחר שאנשי מפא”י ההיסטורית איבדו את שליטתם הפוליטית. לדבריו, באותה תקופה עבר חלק ניכר ממוקדי ההשפעה אל הדרג הפקידותי במוסדות המדינה.

פקידים במערכות מרכזיות, ובהן מערכת המשפט ומשרד האוצר, הפכו לשומרי הסף של אותה אליטה הגמונית. כהן אליה טוען כי אליטה זו ראתה לאורך השנים כיצד היא הולכת והופכת למיעוט דמוגרפי בחברה הישראלית, ולכן ביקשה לשמר את השפעתה באמצעות מנגנוני המדינה.

לדבריו, תפיסת העולם של אותה אליטה רואה בציבור הרחב כוח שעלול לסכן את הסדר הקיים, ולכן היא מציגה את פעילותה כהגנה מפני דיקטטורה אפשרית.

כהן אליה מצביע על פרשת הפצ”רית ועל פרשת הרוגלות כדוגמאות בולטות למה שהוא מגדיר פרשיות שחיתות חמורות. לטענתו, סביב פרשות אלו מתקיימת מערכת שלמה של יחסים והגנות הדדיות, שמטרתה למנוע את חשיפת הפרטים המלאים לציבור.

לדבריו, מנגנון זה פועל באמצעות מוסדות המדינה עצמם, ובהם מערכת המשפט והמשטרה, באופן שמאפשר לטשטש את הפרשות ולהרחיקן מן הזירה הציבורית.

כהן אליה מוסיף כי מדובר במערכת קשרים בין גורמים בכירים במערכת המשפט, ובהם היועצת המשפטית לממשלה, הפצ”רית ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. לדבריו, מדובר בשרשרת כוח שלמה שמטרתה להגן על אנשי שלומה ולמנוע מהציבור להיחשף למה שהוא מתאר כריקבון במערכת המשפטית.