בראיון אישי וכנה, משתפת איריס חיים בשינוי העמוק שחל בעמדותיה ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לדבריה, התפיסה האידיאולוגית שהובילה אותה בעבר, אמונה בשלום ובדו־קיום, התערערה לחלוטין נוכח אירועי השנים האחרונות.

מלחמות הן חלק מהטבע האנושי, לאורך ההיסטוריה בני אדם נאבקו זה בזה שוב ושוב. מתוך ראייה זו, היא מסבירה את המעבר האישי שעברה: הייתי מאוד בעד דו־קיום, האמנתי שאפשר להגיע להסכמות ולוותר, אבל איבדתי את האמון הזה.

חיים מתארת תהליך אישי של התפכחות, אותו היא מכנה “סטירת לחי”, שהוביל אותה להפסיק להאמין באפשרות לחיים משותפים עם הפלסטינים בעת הזו. עם זאת, היא מדגישה כי אינה יודעת אם מדובר בעמדה קבועה: אני לא יודעת אם זה לנצח, אבל כרגע זו התחושה.

במקום זאת, היא קוראת להתמקד בחיזוק החברה הישראלית מבפנים, חיזוק המדינה, הגברת הלכידות החברתית והרחבת ההתיישבות. אלה דברים שבעבר לא הייתי אומרת, הודתה, אבל היום זו המציאות כפי שאני רואה אותה.

דבריה של חיים משקפים שינוי אישי רחב יותר, המאפיין חלקים מהציבור בישראל לאחר תקופה של טלטלה ביטחונית עמוקה.