חיים רמון מותח ביקורת חריפה על התנהלות מערכת המשפט ועל הדרך שבה נוהל הוויכוח סביב הרפורמה המשפטית. לדבריו, האחריות למצב הקיים אינה מוטלת רק על מתנגדי השינוי, אלא גם על הליכוד, שלטענתו במשך שנים חיזק את מעמדו של בג״ץ ואפשר את התרחבות כוחו.

רמון סבור כי גם הרפורמה המשפטית עצמה נוהלה באופן שגוי כבר מתחילתה, וכי הדרך שנבחרה הובילה להחרפה מיותרת של הקרע הציבורי והפוליטי. עם זאת, הוא טוען כי בשנים האחרונות חלה הקצנה משמעותית בפעילות בג״ץ, במיוחד בפסיקות שביטלו חוקי יסוד ברוב מצומצם ובמעורבות גוברת בסוגיות פוליטיות, ביטחוניות וממשלתיות.

לדבריו, בית המשפט העליון עוסק כיום גם בשאלות של מינוי שרים, פיטורי שרים והכרעות ביטחוניות, תחומים שלדעתו אינם אמורים להיות בליבת סמכותו של גוף שיפוטי. הוא מדגיש כי מבנה כזה כמעט ואינו קיים במערכות משפט אחרות בעולם, וכי נוצר מצב שבו כוח רב מאוד מרוכז בידי גוף שאין עליו מגבלות מספקות.

רמון סבור כי ההכרעה בנושא חייבת לעבור לציבור באמצעות הבחירות. לדבריו, על כל מפלגה להציג באופן ברור איזו רפורמה משפטית היא מבקשת לקדם, והציבור הוא שצריך להחליט האם הוא תומך במצב הקיים או בשינוי יסודי במעמדו ובסמכויותיו של בג״ץ.