בשיחה אמוציונלית ומעוררת מחשבה, מציג ההיסטוריון יגאל מיכאל מימון תזה ברורה לגבי עתיד המפה הפוליטית בישראל. לטענתו, המפתח לחיזוק המחנה הלאומי וליצירת הכרעה ברורה בבחירות אינו טמון רק בקמפיינים מסורתיים, אלא בשינוי מבני וטכני של שיטת ההצבעה, מתן אפשרות לישראלים השוהים בחו”ל להצביע.
מימון טוען כי “החו”ל הישראלי” עבר תהליך של שינוי עומק, והפך ליותר לאומי, פטריוטי וימני מבעבר. לדבריו, אנשי השמאל מודעים היטב למגמה זו, וזו הסיבה המרכזית להתנגדותם העקבית למהלך. הוא מסביר כי ברגע שהזירה תתרחב לקהילות הישראליות בחו”ל, ידו של השמאל תהיה על התחתונה בשל הפוטנציאל האלקטורלי המשמעותי שטמון שם עבור הימין.
מעבר להצבעה בחו”ל, מימון מעלה הצעה נוספת לתיקון הדמוקרטיה הישראלית: מעבר לבחירות אזוריות. לשיטתו, צעד כזה יעניק כוח ממשי לפריפריה, שקולה כיום אינו נשמע מספיק במערכת הפוליטית הריכוזית.
בסיכום דבריו, מימון מציע לשנות את השיח: במקום לשאול “איך מנצחים בבחירות”, יש לשאול איך מאפשרים לישראלים בחו”ל להשתתף בתהליך הדמוקרטי. עבורו, לא מדובר רק בעניין טכני, אלא במימוש הפוטנציאל של המחנה הלאומי והנעת העם לתמיכה בערכים ציוניים ופטריוטיים. זהו רעיון מקורי המבקש להניע אנשים לתמיכה במחנה הלאומי לקראת הבחירות הקרובות.
השמאל תורם להטסת יורדים ביום הבחירות לבחירות. מי שלא בארץ למעלה מ3 שנים, שלא ישתתף בבחירות. הקפאה.
סבסוד לימודים באולפנות ובישיבות התיכוניות, המקור לשירות לאומי חיוני ומילואים. שרת החינוך אלוני ביטלה. בקשו מסמוטריץ׳ להחזיר.
נטל כבד לשלם מכיתה ז עד סוף ההסדר 1500.
תיקון החוק דחוף: מי שלא היה בארץ 5 שנים לא יוכל להצביע. שליח אמיתי לא נשאר מעל 3 שנים.