בשיחה נוקבת על מבנה הדמוקרטיה הישראלית, מנתח פרופ’ אברהם דיסקין את העיוותים המובנים בשיטת הבחירות והממשל, ומסביר מדוע המערכת הפוליטית מתקשה לתפקד ונוטה לסחטנות. לדבריו, “השיטה שלנו היא גן עדן לסחטנים וגיהינום למי שרוצה למשול”.

פרופ’ דיסקין מדגים זאת באמצעות תרחיש מתמטי-פוליטי: במצב שבו קיימות שתי מפלגות גדולות (למשל 59 ו-50 מושבים) ומפלגה קטנה של 10 מושבים, למפלגה הקטנה יש כוח פוליטי זהה, ואולי אף גדול יותר, משל הגדולות. הסיבה לכך היא שהמפלגות הגדולות יעדיפו תמיד “לקנות” את שירותיה של המפלגה הקטנה כדי להשיג רוב, מאשר להתפשר עם היריבה הגדולה.

נקודה מרכזית שמעלה דיסקין נוגעת לאחוז החסימה. בניגוד לסברה הרווחת שהעלאת אחוז החסימה מחזקת את המשילות, דיסקין טוען כי המהלך הזיק הן למפלגות הגדולות והן לקטנות. הוא מזכיר כי התריע על כך כבר ב-2015, והביא כדוגמה את המודל הגרמני (אחוז חסימה של 5%) שגרם לקשיים משמעותיים בהקמת קואליציה עבור אנגלה מרקל. לדבריו, ככל שהמפלגה הקטנה היא איחוד של מספר תתי-סיעות, היכולת להרכיב ממשלה יציבה הופכת למשימה מורכבת ובלתי אפשרית כמעט, מה שמעניק כוח מופרז לקבוצות שוליים על חשבון רצון הרוב.