סיפורו של איתן ונונו הוא סיפור של תמורה פנימית עמוקה, שהחלה בצל אירועי השביעי באוקטובר. בראיון גלוי לב, ונונו משתף בשינוי התפיסתי שעבר, מרתיעה עמוקה מהדת ומהסממנים היהודיים, ועד לחיבור רוחני מרגש.
הייתה לי בעיה עם הדת, לא עם היהדות, מסביר ונונו. הוא מתאר כיצד בעבר, מראה של אדם דתי במקטורן עורר בו תחושת אי-נוחות פיזית. אולם, הטראומה של השביעי באוקטובר הובילה אותו לתקופה של חודשיים בבית, שקוע בדיכאון עמוק. דווקא מתוך החשיכה הזו, החלה לצמוח הבנה חדשה. הוא החל להיחשף לתכנים חדשים ולהתחבר לאנשים דתיים, וגילה שהמחיצות שבנה בראשו אינן קיימות במציאות: ראיתי שהשד לא נורא… אנחנו אותו דבר, אין באמת הם ואנחנו.
רגע השיא של התהליך התרחש ביום כיפור. ונונו, שהגיע לתפילת ‘כל נדרי’ מבלי לדעת דבר על המנהגים, מצא את עצמו בלב בית הכנסת, מוקף בטליתות ובקול השופר, ופרץ בבכי ספונטני. עמדתי ובוכיתי, הוא משחזר. בא אליי מישהו, שם יד על הכתף, הביא לי ספר ופשוט קיבל אותי בלי שאלות.
עבור ונונו, הרגע הזה סימן את סוף תקופת הניכור. היום הוא כבר לא מחפש תשובות בחוץ, אלא מתמקד בחקירה פנימית עמוקה של זהותו כיהודי וכאדם. הראיון המלא עם איתן ונונו, העוסק גם בחזרתו לארץ, זמין לצפייה בערוץ.
