במרכז הראיון עומדת עדותו של מימון, ששירת ביחידה 504 וכיהן כמפקד הגזרה המערבית של “הגדר הטובה”. מימון משחזר דברים ששמע מחברו ליחידה, יאיר רביד (ממקימי התשתית המודיעינית והצבאית בדרום לבנון), בנוגע לעימות טלוויזיוני שהתקיים בסוף שנות ה-90. לפי העדות, כאשר רביד דרש להבטיח את ביטחונם של אנשי צד”ל במקרה של נסיגה, השיב לו יוסי ביילין כי אנשי צד”ל אינם כלולים במערכת השיקולים שלנו.
מימון מנתח אמירה זו כביטוי להלך רוח של הפקרת שותפים לדרך. הוא משווה את פועלו של ביילין בנושא לבנון לקידום הסכמי אוסלו, וטוען כי מדובר בגישה אידיאולוגית שאינה רואה מחויבות מוסרית כלפי אלו שקשרו את גורלם בישראל. הראיון מדגיש את התחושה הקשה של הלוחמים והמפקדים שעבדו מול צד”ל, שראו באמירה זו מסר לפיו מדינת ישראל תזרוק אותם לכלבים. לסיכום, מימון מציג תמונה של נסיגה חד-צדדית שתוכננה ללא רגישות אסטרטגית או מוסרית לבעלי הברית המקומיים, מה שהוביל לתוצאות הקשות עבור אנשי צד”ל עם עזיבת צה”ל בשנת 2000.
המדיניות היא החלשת המדינה כדי לכפות עליה מדינה פלסטינאית
לביילין ולאנשי בריתו הריקים וההזויים לא היה אכפת עוד קודם לכן מעם ישראל. גם סיכונים ביטחוניים שנחשפנו אליהם בעקבות ה”מדיניות” ההזויה שלו וה”מורה הרוחני” שלו, העוף הטמא פרס, לא ייזכר שמו לטובה, לא היו בשיקוליהם, אז לגבי צד”ל? הם היו סמרטוט לשימוש זמני ואח”כ יאללה, לזבל. טוב שאתה חושף את זה, אבל זה לא מספיק. צריך להדהד את זה, כי צריך להזהיר מפני יורשיהם הרוחניים: גנץ, אייזנקוט, בנט וגולן.