המוזיקאית איריס פורטוגלי משתפת בתהליך פנימי עמוק של שינוי תפיסתי וזהותי, אותו היא מגדירה כסדרה של רעידות אדמה בחייה. השינוי החל בתקופת הקורונה, שהביאה עמה הבנה של פרידה מארגונים גלובליים ומליברליות, אך הגיע לשיאו בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.
פורטוגלי מתארת כיצד במשך עשרות שנים היא קידשה ותחזקה את האינדיבידואליות שלה. היא הגיעה להישגים מרשימים כאדם פרטי, אך הרגישה שאינה חלק אמיתי מעם ישראל, למרות שהייתה חלק ממנו באופן פורמלי. אירועי השבעה באוקטובר גרמו לה להבין שהמסלול בו צעדה לא היה נכון עבורה בטווח הארוך. היא מתארת מעבר מהתמקדות באינדיבידאליות לחיפוש אחר תחושת שייכות וזהות יהודית עמוקה.
לדבריה, ההבנה השכלית הגיעה כשבוע לאחר פרוץ המלחמה: ללא חיבור לזהות היהודית ולקשר לקרקע, אין קיום פיזי או המשכיות לשושלת. פורטוגלי מודה שקשה לה עם המילים עם ישראל ושייכות, אך היא מחויבת למסע הזה באדיקות. היא לומדת, קוראת ומקשיבה במטרה לפתוח את לבה לשייכות חדשה-ישנה, מתוך הבנה שהדברים שבעבר נחשבו מבחינתה למוקצה הם כיום הבסיס לקיומנו.
אני ימני בדעותי ותמיד הייתי אבל אני עברתי תהליך דומה לזה של איריס ,גם בימין יש סוג של הדגשה של ליברליות ואינדבידואליזם והאסון חידד את חשיבות הקולקטיב שנקרא עם ישראל.