סוגיית “הרכבת האווירית” של ישראלים המתגוררים בחו”ל ומגיעים לארץ במיוחד כדי להצביע בבחירות מעוררת מחלוקת ציבורית עזה, ד”ר חיים שיין מעלה ביקורת חריפה על התופעה, הן במישור העקרוני והן במישור המעשי, וטוען כי אין לאפשר לאנשים שבחרו לחיות מחוץ לישראל לקבוע את עתידה של המדינה מבלי שהם נושאים בסיכונים ובחובות היומיומיים הכרוכים בחיים בה. לדבריו, ישראל היא מדינה ייחודית שבה המושגים “עולים” ו”יורדים” מחליפים את מושג ההגירה המקובל בעולם, ולכן יש לבחון מחדש את זכות הבחירה של אלו שעזבו.
בפן המעשי, שיין מתריע מפני מה שהוא מכנה “שוחד בחירות” לכאורה, תוך הצבעה על יוזמות המממנות כרטיסי טיסה לישראלים בחו”ל תמורת הגעתם להצביע. הוא מביע פליאה על כך שוועדת הבחירות המרכזית וגופי האכיפה מאפשרים למנגנונים אלו לפעול ללא פיקוח הדוק, במיוחד כאשר מדובר בשימוש בכנסים אקדמיים לכאורה ככיסוי לגיוס מצביעים בעלי זיקה פוליטית מסוימת. שיין מדגיש כי במערכת בחירות גורלית, שבה אלפי קולות בודדים יכולים להכריע את המעבר של אחוז החסימה או את חלוקת המנדטים, להגעתם של אלפי מצביעים מחו”ל עשויה להיות השפעה מכרעת על דמותה של המדינה כמדינה יהודית ועל מדיניות הביטחון שלה.
למרות החששות, הדיון מסתיים בנימה של ביטחון בשיקול דעתם של אזרחי ישראל החיים בה. שיין מעריך כי הציבור איבד את תמימותו ומבין את המניעים העומדים מאחורי מהלכים אלו, וכי בסופו של דבר ההכרעה בקלפי תהיה של אלו שקשרו את גורלם בחיים בארץ. המסר המרכזי העולה מהדברים הוא קריאה לציבור המקומי לממש את זכותו ולהצביע בהמוניו, כדי להבטיח שהכרעת העתיד תישאר בידי אלו שחיים את המציאות הישראלית מדי יום.
