במאמר דעה מרתק מציע ד”ר חיים שיין, משפטן ופובליציסט, ניתוח פסיכולוגי והיסטורי עמוק לשנאה המופנית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. שיין טוען כי אין מדובר במחלוקת פוליטית רגילה, אלא בתופעה נפשית רחבה יותר, אותה הוא משווה לתובנותיו של זיגמונד פרויד בספרו “משה האיש ואמונת הייחוד”. לדבריו, כפי שהאליטה המצרית והעם במדבר התקשו לקבל את משה כנסיך זר שהנהיג קבוצה שנחשבה נחותה תרבותית, כך גם האליטות הוותיקות בישראל, באקדמיה, בתקשורת ובמשפט, מתקשות לעכל את מנהיגותו של נתניהו, המוביל ציבור שהן תופסות בפטרונות.
שיין מצייר קו ישיר בין היחס הנוכחי לנתניהו לבין הביקורת הקשה שספג בשעתו מנחם בגין. הוא מעריך כי ההיסטוריה תחזור על עצמה, ובעוד מספר שנים אותם מבקרים חריפים יתנצלו ויתגעגעו למנהיגותו של נתניהו, בדיוק כפי שקרה עם בגין. ד”ר שיין מזהיר כי הסכנה הגדולה ביותר לישראל אינה נובעת מאויבים חיצוניים, אלא מהתפוררות פנימית ומ”שנאת חינם”. הוא דוחה את הטענה שנתניהו הוא זה שפוגע באחדות העם, וטוען כי דווקא אלו המתנגדים לו ולתומכיו הם אלו שמפוררים את המרקם החברתי. למרות התחזיות הקודרות על הקיטוב, שיין חותם ברוח אופטימית, ומזכיר כי העם היהודי, בהיותו “עם קשה עורף” שחזר לארצו, ניחן בכוח הישרדות ובחיוניות שיאפשרו לו להתגבר על המשברים הפנימיים ולהמשיך בבניית הארץ.
