הים התיכון שמר על סודו במשך שנים, הלילה, בעומק של 503 מטרים מתחת לפני המים, לאחר מבצע חיפוש ימי מורכב, שנמשך חודשים ארוכים של תכנון קפדני והיערכות מבצעית, אותרו שרידיה של אוניית האלטלנה. הספינה, שסיפורה הפך לאחד האירועים הטעונים והמכוננים בתולדות מדינת ישראל, נמצאה כשהיא שלמה במצולות, סוגרת בכך פרק של אי-ודאות שעטף את הטרגדיה הלאומית הזו במשך קרוב לשמונה עשורים. הממצאים המרגשים הגיעו בעקבות יוזמה של שר המורשת עמיחי אליהו ובניהולו המקצועי של רוני שדה, מנהל האגף למיפוי ימי במרכז למיפוי ישראל.
ההחלטה לצאת למבצע חיפוש ימי בהיקף כזה לא נולדה בן לילה. לאורך תקופה ממושכת הושקעו מאמצים מודיעיניים ומבצעיים חשאיים, מתוך הבנה כי מדובר בנכס היסטורי בעל ערך לאומי עליון. השר איתמר בן גביר, שהיה מעורב בתהליך, תיאר את התחושות ברגע הגילוי: אנו סוגרים הלילה מעגל היסטורי על אחד האירועים הכואבים והמכוננים ביותר בתולדות החברה הישראלית. עסקנו בנושא זה בחשאי במשך שנים ארוכות, והיום, פירות המאמץ המודיעיני והמבצעי נשאו פרי מרגש למען האמת ההיסטורית, זיכרון הנופלים ואחדות עם ישראל.
הצד הטכנולוגי של המבצע היה מורכב ומאתגר במיוחד. כדי להגיע לעומק כזה ולזהות את האונייה, נעשה שימוש באמצעים מתקדמים ביותר. רוני שדה סיפר על הרגעים המכריעים: הצלחנו להגיע אל האונייה בעומק של למעלה מ-500 מטרים הודות לטכנולוגיות מתקדמות ועבודה מאומצת של צוות מקצועי ומסור. האונייה שנבחרה למשימה צוידה בחיישנים מיוחדים ובמערכות סקר מורכבות, שאפשרו סריקה מדויקת של קרקעית הים עד לזיהוי הוודאי של הספינה, שנמצאה, כאמור, בשלמותה.
מנכ”ל המרכז למיפוי ישראל הוסיף כי איתורה של האלטלנה הוא רגע היסטורי מרגש, שבו הידע, הטכנולוגיה ויכולות המיפוי המתקדמות מאפשרים לנו לגעת בפרק משמעותי בתולדות מדינת ישראל. עבור אנשי המקצוע שעבדו לילות כימים, הידיעה כי מדובר בפיסת היסטוריה שעלתה מהמצולות העניקה משמעות מיוחדת לכל נתון טכני שנאסף במהלך הסריקות.
כדי להבין את גודל הרגע, צריך לחזור אחורה בזמן לקיץ 1947, אז נרכשה האלטלנה בארצות הברית על ידי גוף של האצ”ל. הספינה, ששימשה במקור כנחתת טנקים של הצי האמריקני, נועדה להעביר עולים וציוד חיוני למדינה שבדרך. ביוני 1948, כשכבר עגנה בנמלים, הפליגה האונייה לישראל כשעל סיפונה כ-930 עולים וציוד צבאי ורפואי רב. היא הגיעה לחופי ישראל כחמישה שבועות לאחר הכרזת העצמאות, בתקופה שבה היישוב כולו היה בעיצומה של מלחמת העצמאות.
כבר לפני הגעתה של האונייה לחופי הארץ, התגלעו חילוקי דעות עמוקים בין הנהגת האצ”ל לבין ממשלת ישראל בראשות דוד בן-גוריון, סביב שאלת חלוקת הנשק שעל סיפונה. האצ”ל, כשלושה שבועות בלבד לאחר שהסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב בצה”ל, ניסה להוביל את הספינה לחוף כפר ויתקין לצורך פריקת המטען. המתח סביב סוגיית הריבונות והפיקוד הצבאי הגיע לשיאו.
ב-20 ביוני החלה פריקת הציוד בכפר ויתקין, אך הממשלה ריכזה כוחות צה”ל באזור ודרשה מאנשי האצ”ל למסור את הנשק. האולטימטום שהוצב לא התקבל, ובמקום פרצו חילופי אש בין אנשי האצ”ל לכוחות צה”ל. האירועים הקשים הובילו את האלטלנה להפליג לכיוון תל אביב, בניסיון להגיע לחוף שבו זכתה הספינה לתמיכה ציבורית רחבה.
בליל 22 ביוני הגיעה האונייה לחופי תל אביב, אך הניסיונות להגיע להסכמה מדינית כשלו. למחרת, הורה ראש הממשלה דוד בן-גוריון להפגיז את הספינה. האונייה עלתה באש ונשרפה מול חופי תל אביב, ובשלב מאוחר יותר נגררה על ידי חיל הים והוטבעה בעומק הים, שם נותרה במשך 78 שנים. בעימותים הטראגיים הללו נהרגו 16 אנשי אצ”ל ושלושה חיילי צה”ל, ועשרות נוספים נפצעו.
הפרשה נצרבה בזיכרון הלאומי כאחד האירועים הטעונים והקשים ביותר בתולדות המדינה, וכסמל למחלוקת על אופיו של הצבא המאוחד וסכנת מלחמת האחים. איתורה כעת, לאחר עשורים, מעורר מחדש את השיח על חשיבות הזיכרון והיכולת של עם להתמודד עם עברו המורכב. העובדה שהספינה אותרה בשלמותה מאפשרת כעת מבט ישיר אל עבר פיסת היסטוריה שעד כה הייתה חבויה במצולות.
לסיפור המלא של אלטלנה ולצפייה בראיונות בלעדיים ועדויות מרתקות על הפרשה, אתם מוזמנים להיכנס לסדרת התוכן המיוחדת שלנו –לחצו כאן
השילוב בין הדיוק הטכנולוגי לבין המטען הרגשי שנושאת האלטלנה בקרב הציבור הישראלי, הופך את רגע האיתור למאורע שחוצה גבולות של דורות. עבור משפחות הנופלים, עבור אנשי האצ”ל שנותרו לספר, ועבור כל אזרח ישראלי המחובר לשורשיו, מדובר בסגירת מעגל היסטורית שיש בה כדי להשפיע על תפיסת הזיכרון הלאומי.
התכנון הקפדני של החודשים האחרונים הבטיח כי החיפוש יתבצע בצורה המקצועית ביותר, ללא פגיעה באתר המורשת התת-ימי. היכולת להגיע לעומק של מעל 500 מטרים מעידה על עוצמת היכולות הטכנולוגיות הקיימות כיום בידי גורמי המיפוי והמחקר בישראל, יכולות שהופנו הפעם כדי להשיב פיסת היסטוריה אל תודעת הדור הנוכחי.
הגילוי של האלטלנה במצולות הים התיכון אינו רק הישג הנדסי או טכנולוגי, אלא עדות לכך שגם אירועים שנטמנו בים לפני עשורים ארוכים, עדיין מהדהדים בחברה הישראלית. כפי שציינו המעורבים במבצע, המטרה היא להנגיש את סיפורם של גיבורי האונייה ולהבטיח שהזיכרון הלאומי יישאר חי ותוסס, כחלק בלתי נפרד מזהותנו כאומה.
השילוב בין העובדות היבשות לבין המשמעות הלאומית העמוקה מייצר תמונה של מדינה שאינה שוכחת את עברה, גם כשהוא רצוף במחלוקות קשות. היכולת שלנו כחברה להביט נכוחה אל אירועי אלטלנה, כעת לאחר איתור השרידים, היא עדות לבגרות ולרצון המשותף לסגור מעגלים ולזכור את כל חלקי העם והעבר המשותף שלנו.
המסע הממושך אל קרקעית הים הניב את התוצאה המיוחלת, והשקט שהיה מנת חלקה של הספינה לאורך שנים הופך כעת למוקד של עניין וזיכרון. המבצע כולו נערך מתוך רגישות רבה לחשיבות הלאומית של האירוע, במטרה לכבד את זכר הנופלים ולספק תשובות לשאלות שעמדו פתוחות במשך כל כך הרבה שנים.
כאשר מביטים לאחור על רצף האירועים ביוני 1948, ומשווים זאת לרגע האיתור של הלילה, קשה שלא להתרגש מהמשמעות של החיבור בין העבר המדמם לבין ההווה המבטיח. הממצאים בים התיכון מהווים גשר לאחד הרגעים הקריטיים בדרך להקמת המדינה, ומזכירים לנו את המחיר הכבד ששולם על העצמאות שלנו.
המבצע שהוביל משרד המורשת, בשיתוף המרכז למיפוי ישראל, מסמן את חשיבותם של מוסדות המדינה בשימור הזיכרון. ללא שילוב הכוחות המקצועי הזה, סביר להניח ששרידי הספינה היו נותרים נעלמים במעמקים.
אין תמונה אחת ⁉️