הרב אליהו בן אשר מציג תזה אסטרטגית המבקשת להפוך ב-180 מעלות את תפיסת הביטחון והשלום המסורתית של מדינת ישראל.
לדבריו, הקונספציה הישראלית המובילה לאורך השנים גרסה כי שלום ונורמליזציה יושגו באמצעות נכונות לפשרות טריטוריאליות מצידה של ישראל. מנגד, טוען בן אשר כי המשוואה הנכונה מול שכנותיה של ישראל צריכה לפעול בכיוון ההפוך לחלוטין: ישראל מחזיקה באינטרס דמוגרפי, כלכלי, היסטורי ויהודי מובהק להרחבת גבולותיה לעומק שטחיהן של מדינות האזור ובהן סוריה, לבנון, מצרים וירדן. הנכונות הישראלית להבליג על תביעות אלו, לשיטתו, צריכה להיות מותנית אך ורק ברצונן של המדינות השכנות לשמור על שקט והסדרים מדיניים.
בן אשר מסביר כי איום טריטוריאלי מפורש הוא כלי ההרתעה האמתי והיעיל ביותר במזרח התיכון. אילו מדינות ערב היו יודעות שכל מעשה תוקפנות מצידן יוביל באופן מיידי למימוש התביעה הישראלית וללקיחת שטח באופן קבוע, כפיצוי וכשכר מלחמה ולא רק כ”רצועת ביטחון” זמנית הן היו שוקלות בזהירות רבה כל צעד מלחמתי.
כדוגמה מובהקת לאפקטיביות של הגישה הזו, מציין בן אשר את הגזרה הסורית, שבה נשמר השקט לאורך כמעט יובל שנים בדיוק משום שסוריה שילמה מחיר טריטוריאלי כבד ברמת הגולן בעקבות תוקפנותה. לטענתו, הפנמת העיקרון שבו שטח נתפס כנכס לאומי קבוע שנלקח בתגובה לתוקפנות, עשויה לכונן מאזן הרתעה יציב ולייצר שלום אמת מתוך עמדת כוח ברורה.
