הסרט התיעודי נז”א, בבימוים של יובל אברהם ורחל שור, עומד בימים האחרונים במוקד סערה ציבורית ופוליטית בישראל. הסרט, שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בוונציה וזכה לתהודה בינלאומית רחבה, מציג עדויות של אנשים המוצגים כחיילים ואנשי מודיעין לשעבר בצה”ל. המרואיינים בסרט, שזהותם נותרה חסויה, טוענים כי הצבא עשה שימוש במערכות בינה מלאכותית לצורך איתור מטרות ברצועת עזה במהלך הלחימה.

על פי הטענות המועלות בסרט, מערכות אלו, המכונות בשמות כמו לבנדר, סייעו בסימון עשרות אלפי חשודים כבני חיסול. המרואיינים טוענים כי השימוש בטכנולוגיה זו הוביל להרס נרחב של בתים אזרחיים תוך התעלמות מנזק אגבי, וכי התקיימה מדיניות מאושרת מראש שכללה פגיעה באוכלוסייה אזרחית בהיקפים נרחבים. עוד נטען בסרט כי המערכות התבססו על ניתוח נתונים מסיבי של רשתות תקשורת ברצועה.

דובר צהל דחה בתוקף את הטענות המוצגות בסרט והגדיר אותן כחסרות בסיס. בהודעה רשמית מטעם הצבא נמסר כי צהל פועל בהתאם לדין הבינלאומי ומחויב לחקירה יסודית של כל חשד להפרת חוק על ידי חייליו. הצבא הדגיש כי מערכות טכנולוגיות משמשות ככלי עזר בלבד בתהליך קבלת ההחלטות המבצעי, וכי כל תקיפה מאושרת על ידי גורמים אנושיים מוסמכים לאחר בחינה מעמיקה של המטרות והסיכונים.

במסגרת התגובות הציבוריות, שר התרבות מיקי זוהר התייחס לסרט וקרא לבחון מחדש את המימון הציבורי ליצירות קולנועיות המציגות את צהל באור שלילי. השר ציין כי אין מקום לכספי משלם המיסים לממן יצירות המהוות לטענתו פגיעה בצהל ובמדינת ישראל. במקביל, עלו קריאות מצד גורמים פוליטיים לבחון את שלילת אזרחותם של יוצרי הסרט, צעד שמעורר דיון משפטי מורכב בנוגע לסמכויות שר הפנים וההליכים המשפטיים הנדרשים לכך.

הסרט מבוסס על ראיונות שנערכו לאורך תקופה של שלוש שנים עם 24 מרואיינים. העדויות מתמקדות בטענות על אווירה של שנאה כלפי פלסטינים בקרב המפעילים ועל אישור תקיפות שבהן נלקח בחשבון נזק אגבי משמעותי. צהל מצידו מבהיר כי מדובר בטענות שקריות המעוותות את המציאות המבצעית ואת הנהלים המחמירים של הצבא.

הדיון סביב השימוש בבינה מלאכותית בלחימה אינו חדש, ומומחים בינלאומיים עוסקים בו מזה זמן מה. עם זאת, הסרט הצליח להציף את הנושא מחדש לשיח הציבורי הישראלי והעולמי. צהל מדגיש כי הוא מחויב לשקיפות ולחקירה של כל אירוע חריג, וכי מנגנוני האכיפה הצבאיים פועלים באופן עצמאי כדי להבטיח שכל חריגה מהפקודות תטופל בהתאם לחוק.

הביקורת על הסרט מתמקדת גם בטענה כי הוא מציג תמונה חד-צדדית ומגמתית של הלחימה. גורמים ביטחוניים ציינו כי המערכות הטכנולוגיות נועדו לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים ולא להפך, וכי הניסיון להציג את צהל כגוף הפועל ללא בקרה אנושית הוא ניסיון להכפיש את פעילות הצבא. הטענות על מאות הרוגים בתקיפה אחת נדחו על ידי גורמים צבאיים כטענות מופרכות שאין להן אחיזה במציאות.

הסערה סביב הסרט צפויה להימשך, כאשר במערכת הפוליטית נשמעות קריאות להגביר את הפיקוח על תכנים המופקים בתמיכה ממשלתית. במקביל, צהל ממשיך להדגיש כי הוא עומד מאחורי פעולותיו וממשיך להילחם בטרור תוך שמירה על ערכי צהל והחוק הבינלאומי. הדיון הציבורי משקף את המתח שבין חופש הביטוי לבין הצורך להגן על תדמית המדינה ומוסדותיה בזמן מלחמה.

הסרט זכה לתהודה רבה בפסטיבל ונציה, שם קיבל מחיאות כפיים ממושכות, מה שהוסיף למתיחות סביב הקרנתו. בישראל, כאמור, התגובות נעות בין תמיכה בחופש היצירה לבין זעם על מה שנתפס כהסתה נגד כוחות הביטחון. הדיון המשפטי והציבורי בנושא צפוי להמשיך ולהעסיק את הציבור הישראלי בתקופה הקרובה.

לסיכום, הסרט נז”א מהווה מוקד למחלוקת עמוקה. בעוד היוצרים טוענים כי מדובר בחשיפה חשובה של מדיניות צבאית, בצה”ל ובמערכת הפוליטית רואים בו כלי תעמולתי המבוסס על עדויות שקריות. העובדות בשטח, כפי שמוצגות על ידי גורמי הביטחון, מדגישות את המחויבות לדין ולערכים, בעוד שהסרט מציב סימני שאלה על הדרך שבה מתנהלת המלחמה בעידן הטכנולוגי.